בית הבראה לגוף, לנפש ו... למוח!

הבריאות שלי נפגעה בחודשים האחרונים... מאחר והגעתי לקצה של עצמי שלא היטיב עימי, החלטתי להיות נחמדה אלי, לעצור את הרכבת השועטת ולרדת להפסקה - שלושה שבועות של מנוחה באי קטן פשוט, בבית מבודד בהרים. טבע, שקט, אוכל בריא, מוסיקה, קריאה, תנועה מדודה...הבראה.

לקריאה

רואים? תחשבו שוב...

יש אנשים שקירות הקואצ'יה (קליניקה של מאמנים) צפופים להם מדי והם זקוקים למרחבים שבחוץ כדי להצליח להיכנס אל תוך עצמם פנימה. אז יצאנו להליכה נטולת מילים לכיוון שביל ישראל שעובר ממש ליד השכונה שלי. צעדנו במנהרה קסומה צרה כצינור...
לקריאה

בשם המנוחה שנשכחה

את הספה המהוהה ששואבת אותי לתוכה מישהו הציב בתבונה מול ויטרינת-ענק מזכוכית המשקיפה אל טבע פראי בלתי נתפש. דקות ארוכות שאני בוהה דרכה בגשם-שלג-שמש המתחרים ביניהם ביצירתיות על תשומת לבי שממוקדת כעת ב...


לקריאה

להרוג ערימה של הרגלים

אני, בכבודי ועצמי, קראתי אותי לסדר. אחת לאיזה זמן אני מזמנת את עצמי לשיחת חתך נוקבת ובלתי מתפשרת. הפעם לא הייתה ברירה, עמדה בפני משימה מאתגרת - החלטה נחושה להרוג ערימה של הרגלים.
לקריאה

בתוך הכאוס והתוהו...

ככה, משום מקום, נכנס לחיי בימים אלה אירוע מטלטל שהרעיד את עולמי, אתגר את ערכי, והציב אותי כואבת וחסרת אונים מול כדור שלג שחור שאינו מראה שום כוונה להאט את עצמו ואולי לעצור. 
לקריאה

נרשמה התרגשות...

הסופה בשבוע שעבר לא פסחה על המזווה אצלי בבית והוא התרוקן כליל. ולא רק אצלי, כך הבנתי כשנדחקתי בחמישי האחרון לשוק רעננה. 
חתרתי בנחישות לעבר...
לקריאה

התכתבות עם גבר זר...

אני אישה. ואני דוברת גברית שוטפת... לפחות כך חשבתי עד היום.
פעם היה לי ברור איפה מתחילה ומסתיימת נשיות והיכן מתחילה ונגמרת גבריות. פעם חשבתי לתומי שאני יודעת מה גברים צריכים ורוצים וחושבים... לאחרונה הבנתי, שממש לא...
לקריאה

בוקר מטלטל - ידיים קשורות

תקרית מטלטלת השאירה אותי חסרת אונים ונשימה, והלמה בי בכאב שחלחל מהעיניים אל הגוף ומשם אל הנשמה. הסצנה גרמה לי לבכות את עצמי ביללות כבושות ובדמעות חמות אל תוך המים הקרים, שהיו מלוחים גם כך.
לקריאה

להיטמע בהמולה - למצוא את השקט!

המעלות בבית הגיעו לנקודת רתיחה. 
אז ברחתי. 
לא לתמיד, אלא לכמה שעות, לנסות לעשות סדר בראש שקודח, בגוף המותש, ובנשימה שיצאה מאיפוס וחדלה להזרים למוח חמצן בכמות הנדרשת לחשיבה שפויה מבורכת...


לקריאה

המורה שלי בן השנה וחצי...

הוא הגיע משיקגו. גוש של מתיקות, קטן ואינטנסיבי, קופצני וצחקני, דובר ילידי של ארבע שפות - אנגלית, עברית, שפת הסימנים, וג'יבריש שוטפת. הנכד הראשון שלנו שנולד מעבר לים עם פרוץ קורונה נחת לביקור אחרי שנה וחצי של דיאלוג אנושי מוגבל ומתסכל דרך מסך הסלולרי... ומהרגע הזה הכול השתנה - אני השתנתי!
לקריאה

אמא'לה, איזו עייפות...

אני כל כך עייפה. גוררת רגליים, נעצמת עיניים, ממעיטה במילים, מדברת רק כשממש אין ברירה, מרגישה שאסור לבזבז משאבים, רק כשאני חייבת, מוכרחה. ככה יום אחרי יום בזמן האחרון.
בהתחלה חשבתי שזו רק אני שמדשדשת בניסיון למצוא יציבות בעוד וויברציות אחרונות...
לקריאה

באמת... מה שלומך?

מתי לאחרונה מישהו שאל אתכם
"איך אתם מרגישים, מה שלומכם?"
לא סתם
באמת
ממקום של אכפתיות עמוקה
במקום של הקשבה נקיה, טהורה...
לקריאה

שקר כלשהו...

הוא משקר לי. החבר הכי טוב שלי משקר לי! אני מתכווצת לתוך עצמי בשקט, מנסה להקשיב לו אך הדימום הפנימי שכבר התפרץ ופוצע וקולח בי, הופך אותי עיוורת להקשבה. כואב לי! אין לי בעיה עם זה שהוא משקר, כולנו ללא יוצא מן הכלל משקרים, מי פחות מי יותר. צולפת בי ההכרה שהוא לא מרשה לעצמו לומר לי את האמת...
לקריאה

על הגשר שבין לבין...

כשפסח בפתח אני תמיד קוראת את ההגדה בעיון מחודש כאילו זו הפעם הראשונה. כך אני נוהגת לעשות לפני כל חג ומועד, שהרי בכל אחד מהם טמון מסר מרתק... ובפסח? אני צוללת למרחב שבין עבדות הגוף לחירות הרוח, מסוקרנת ממעברים פיזיים-מנטליים שהתרחשו תחת צו השעה ונכפו עלינו ועל החברה כולה. 
לקריאה

מנסה לשכפל אהבות

עם שק של דברים טובים אני נוסעת לדירתו החדשה של בני בכורי שעזב את הבית לפני שבוע לתמיד. אני מעורבבת-רגשות. מחצית ממני מאושרת בשבילו, יודעת שהגיע זמנו לפרוס כנפיים, ומחציתי האחרת נגועה אנושות בתסמונת הקן המתרוקן שמחמיצה את הקיבה.
לקריאה

אז למה כל כך קשה לנו?

חמישי בערב, חושך וקר וגשום בחוץ, הסגר הידק את עצמו בשלישית אני מתמרנת בין הדוקרנים, נזהרת לא להפיל את המשולש המנצנץ ונזרקת באחת לפלנטה אחרת...
לקריאה

מאיפה מגיע כל הכעס הזה?

אני כועסת.
כבר ימים רבים שאני כועסת. 
אין שום סיבה טובה או תירוץ לגלי הגאות והשפל הרגשיים ששוטפים אותי לאחרונה. יש בקרים ששריר הכעס מתחיל לפמפם לי דם לראש עוד בטרם פקחתי עין. 

לקריאה

לא רואים אותי!

"שטוח לי"... המילים ששמעתי בליל אמש מהדהדות בי, חופרות גומה בנשמתי ומתיישבות. אני מכירה את הריטואל. מישהו אומר משהו למישהו, בכלל לא אלי, ורשת מחשבותיי השזורה בצפיפות לוכדת אותו ולא מרפה. שטוח גם לי. 
לקריאה

בזכות הבכי, הכינו ממחטות

"אני לא מבינה מה קורה לי", היא אומרת לי בשפתיים רועדות ועיניה האדומות לחות ונפוחות. "אני לא מפסיקה לבכות. זה בא והולך בגלים, מרגע שאני מתעוררת בבוקר וככה כל היום. מספיק שמישהו אומר לי משהו, אני בוכה, אני מקשיבה לשיר ובוכה, אני רואה סרט ואני בוכה".


לקריאה

מתכון לקוקטייל רגשות

מצפה רמון. בין ערביים. אני שרועה בפטיו קטן וירוק, בתוך לופט של אומן מוכשר אש, שמושכר לג'יפאית קרבית, ברובע האומנים בלב אזור תעשייה שומם. התפרגנתי בחופשת קיץ הזויה שתכליתה התנתקות טוטלית לכמה ימים לפני חזרה לפעילות… לשנה חדשה.
לקריאה

מר ייאוש ואדון חידלון

הוא מחלחל אלי בשקט, חומק לתוך גופי בהתהוות דביקה נטולת משקל, דורש תשומת לב מלאה – ולי אין זמן. הוא מתמיד בלי להתייאש, ממתין לטיימינג הנכון כדי לפרוץ סדק בחומת "אני לא רואה, לא מרגישה, לא יודעת" שבחרתי להציב ביני לבינו… הייאוש!
לקריאה

אני רואה לך בעיניים

הוא הישיר מבט צעיר ושאל אותי בלי להתבלבל, "איך אני יודע שאני אוהב באמת?"
ואצלי נפקחו העיניים והסתכסכו הגבות, וזוג קמטים מוכרים ואהובים נחרשו ביניהן במבט השמור למקרים בהם אני 60% לא יודעת מה לענות ו 40% תמהה
לקריאה

קנאה… מה לי ולה?

הקנאה שמחלחלת בי בארסיות כבר כמה ימים הגיעה אמש לשיאה. קנאה ירוקת-עין חמוצה-מרירה, מטנפת לי את המחשבות ומערערת לי את הנשמה… ועוד על מה?


לקריאה

לזכור את העתיד

בערב יום השואה כתבתי פוסט קצר בן שלוש שורות. חשבתי שהוא נבון והרגשתי שהוא נוגע בי נכון – המילים עגלגלות, הרעיון עמוק ואלגנטי והמבנה היה לי מדויק. וכשטקסט ממלא אותי בתחושה הוליסטית שכזאת, הוא עולה ומוצא את דרכו לרשת.
לקריאה

מה השתנה? באמת מה…

ערב יירד על ארץ ועולם / בודדים, משפחות קטנות יתכנסו בביתם
שולחן גדול, מעט צלחות / ZOOM ברקע, ריבועי נחמות.
ליל הסדר 2020… כזה עוד לא היה.


לקריאה

קורונה – ההיית או חלמתי חלום?

מקיצה משנת לילה טובה. מבעד לחלון קרני שמש קלילות ממיסות את אפרוריותם של ענני החורף הכבדים ואני יוצאת מהמיטה אל חדר הרחצה לשטוף את הפנים במים קפואים. מביטה בדממה אל הדמות הנשקפת במראה ועורכת סריקה: 

לקריאה

ויכוחים קרים, צ'יפס חם

צפיתי בהם מתווכחים על פינת הבר, זה נשמע כמו ויכוח פוליטי קר. ההוא מימין זקף את גופו הקצר, כלומר תפס גובה ונאם בפתוס דרמטי על עניין חשוב שאין לי מושג מדויק מהו, אבל מהאינטונציה הבוטחת והנחישות שהוא הפגין,

לקריאה

אתם הכי בסדר בעולם!

"אני אף פעם לא בסדר," הוא אמר לי כשדמעות חונקות את גרונו.
"אני אף פעם לא בסדר," הוא לחש מבויש, עייף מהחיים ובעיקר מעצמו.

והוא רק בן… עשרים.
לקריאה

להגיד 'לא' ולהישאר בחיים

העייפות הגיעה השבוע למדרגה של טשטוש חושים.
מבטי היה מצועף ורפה… ולא לטובת תמונת סלפי רומנטית לסטורי מזדמן.
הגוף שלי כאב… ולא כי חטפתי מכות או הגזמתי בספורט.
ריחפתי ולא באלגנטיות חמישה סנטימטרים מעל הקרקע…
לקריאה

בדידותו של עולמי השלם והסגור!

ארבעה ימים אני יושבת בחדר העבודה, צמודה לכיסא כמעט ללא תזוזה. ממוקדת בכתיבת קורס חדש, בקריאת מאמרים ומחקרים טריים שיצאו לאור לאחרונה, בפיתוח כלים וטכניקות עבודה. עם בוקר אני מזדחלת לחדרי הממתין,

לקריאה

השנה אני מחליטה לא להצליח…

השנה אני מחליטה לא להצליח…
לא להצליח להיכנס לג'ינס שכבר עשור ממתין לי בארון
לא להצליח להתמיד בספורט, כל יום עם אור ראשון.
לא להצליח לצאת לחופשה לפחות ארבע פעמים בשנה
לא להצליח להיות אמא מושלמת, וגם לא בת זוג מופלאה.
לקריאה

11:11 – דקה שמשנה חיים

באמצע ישיבת צוות, בעת שהשיחה בינינו קולחת, כוסות הקפה נגמעות לאיטן ועוגיות קטנטנות נעלמות בזו אחר זו מהצלחת המרכזית, נשמע פתאום צלצול של שעון מעורר. כהרגלי הסחתי את מבטי אל הצג שלי, השעה היתה 11:11 בדיוק והמנגינה הנעימה לא הגיעה ממנו.
לקריאה

איפה כפתור ה MUTE שלך?

חמישי אחר-הצהרים, שנינו מזדחלים במכונית לוהטת על כביש גהה בפקקים. בריזת ערב מחליפה לחות כבדה של  יום הביל בליטוף לחי חושני שגורם לי לעפעף בעונג… ואנחנו משוחחים בנעימות על נושא מרתק שנדון כרגע ברדיו.

לקריאה

מתחילה חיים חדשים…

עשרים שנה אני גרה באותו הבית שבו לא גר אדם לפני. ארבעים שנה באותה עיר שהייתה מושבה נידחת והפכה לכרך גדול. בחודש הבא אני סוגרת בפעם האחרונה את דלתות מצודתי העוטפת והאהובה, מוסרת את מפתחות הבית לדיירים חדשים, ועוברת לחיות בעיר אחרת, בבית אחר, זמני, למספר שנים.
לקריאה

בא לי לדבר איתך על אהבה!

בא לי לדבר איתך על אהבה…אולי בגלל שעונת החתונות מתחממת, אולי בגלל שחג השבועות קרב ואני מריחה את החציר ומדמיינת זרי-פרחים ושמלות לבנות ונשיקות גנובות בין שיבולים, ואולי כי את הקליניקה שלי פוקדים בתקופה זו בעיקר מחפשי זוגיות
לקריאה

רק לא להיות שקופה

כשהוא צועד הלוך ושוב, מרכין  ראש ונושף בהפגנה שככככולם ישמעו, אני יודעת שעלי להניח הכול, להתקרב בזהירות אל  גור-האדם-המתוסכל (להלן בני האמצעי) ולשדל אותו בעדינות לוותר על הסבל לכמה דקות ולהקשיב.

לקריאה

להיות קוף ולהישאר בן אדם

יוצאת להליכה משחררת גוף ורוח. טיפות גשם קרירות צולפות על פני החשופים, צינה של בוקר מסתננת לריאות, וכל הנעים הזה מלווה בפס קול של מנגינת ציפורים.
הם יושבים ללא תזוזה על גדר מוגבהת של בית ומביטים בי בדממה.
לקריאה

גאונים זה בעיה

"הגאונים הם שקובעים לנו את קצב החיים" שיתפתי אותו במחשבה ממוחי שקודח כבר כמה ימים.
הוא לקח לגימה מכוס יין עגולה דקיקה והקשיב בסבלנות רבה. "תחשוב, אם לא היו גאונים בעולם – כלומר, ממציאים, פורצי דרך, מנהיגים סוחפים, אנשים בעלי השפעה וחזון
לקריאה

שלוש שניות, זה כל מה שצריך

זה מרתק בעיניי.
המון פעמים אנחנו רואים או שומעים משהו 'על הדרך' שלא קשור לכלום ולא מותיר בנו רושם מיוחד, אבל הוא מוצא את דרכו עצמאית למחסני הזיכרון, מחלחל את עצמו למרתפי התודעה, מתיישב בנינוחות וממתין בחצי אוזן כרויה לשעת כושר.
לקריאה

כוסות… גם לרוח

לפעמים במקום הכי לא מוכר, בעיתוי הכי לא מתוכנן, עם אדם-לרגע שפגשנו במקרה וששוב כנראה לא נראה, מתרחש קסם שנשאר...
לפני שבוע התחלתי להרגיש שהמצבר הפנימי שלי מתרוקן, נורת אזהרה סגולה מוכרת אותתה בראשי
לקריאה

בית קברות לכישלונות

בריזת ערב נעימה משוטטת בשובבות במרפסת תל אביבית קטנה. זולה זרוקה אך מוקפדת עוטפת אותנו באנרגיה טובה. על שולחן קטן מוגשים יין משובח, ויסקי צלול, גבינות מתוצרת בית ומאטיאס וזיתים מתוצרת שוק לוינסקי… הגוף והנשמה מצוידים היטב בכל הדרוש לפתיחת הלב.
לקריאה

גם הזוגיות מתה והעולם שותק.

שלושה שבועות על אי לא מוכר. האוכל  זר והריחות משונים, המראות הצבעים מזג האוויר הקצב האנשים. אנרגיה ערפילית קסומה  מתובלת בגשם חם שכמעט לא פוסק שואבת אותי לתוכה, חסרת שליטה. מחשבות נודדות לתשעה כיוונים, לא מאפשרות אחיזה… אני מרפה.
לקריאה

'מקדש שפיות' – סודות מחדר השינה

כל לילה לקראת חצות שנינו סוגרים את יום העבודה, וההורות והחברים והמשפחה המורחבת, אוספים מהמטבח כוס יין ענקית עגולה ושתי כוסות מי-קרח לבריאות ופורשים לחדר השינה (להלן 'מקדש השפיות').

לקריאה

בשנייה אחת – משלוות עולם למלחמת הישרדות

שישי. בוקר מאוחר. יושבת על מרפסת הבר שבריף הדולפינים באילת. משמאלי חברי הטוב שחזה את ה vision המטורף הזה והפך אותו למציאות, לימיני העוזרת האישית שלי וחברתי האהובה שהצטרפה אלי לכנס על עולם העבודה העתידי

לקריאה

בבקשה. רק לא להיות תלויה!

לפני שבועיים הובלתי לניתוח בהול. אין זמן לחשוב, אין זמן לעכל. סרט רע שנסחפתי לתוכו חסרת שליטה. הימים הראשונים היו קשים מנשוא. פיזית, רגשית ופרקטית – כאבתי בטירוף והותשתי מקוקטיילים של משככי כאבים.

לקריאה

אינטואיציה – לחיות בשלישייה

"הימנעות וכניעה" עניתי לו מביטה מהופנטת בגרגירי החול המרקדים לי  מול העיניים בבריזת הבוקר המוקדמת, אי שם על גבול מצריים. "הימנעות מהשתלטות של נתונים וכניעה לניקיון הרגשות והחושים". "אמא זה מסובך. תסבירי" 

לקריאה

מי יזכור אותי?

עוצמה שקטה של טבע לא מוכר, בשפה ומקום ומזג אויר זרים לוקחת אותנו לשיחה בלתי צפויה על החיים בזמן שאנחנו לוגמים קפה של בוקר אל מול חלונות שמשקיפים לגן יפה, במלון בהרי הפירנאים בו אנחנו מתאכסנים.

לקריאה

מסע לארץ הבדידות…

כשאני מקבלת את זה מכל הכיוונים אני יודעת שהגיע הזמן להפנות את תשומת הלב. התעלמות לא תועיל. הסימנים מהם אני מנסה לחמוק נוגעים בגופי במקומות שעדיין משוועים לעזרה, ביבלות כואבות שהגלידו ללא מזור, בפצעים שמזמן ריפאתי אבל לא באמת,
לקריאה

הסרטון שהרים לי להנחתה – New Year 2018

מאות איחולי שנה טובה קיבלתי, בדיוק כמו כל אחד ואחת מכם. וכמוכם גם זכיתי בברכת שפע והצלחה, ב'לכבוש את השמיים ולגעת בכוכבים'. היו גם שמפניות ובלונים, זיקוקים ונצנצים, שלג והמון צלילי פעמונים.

לקריאה

ברית 'מילה' בודדת

"תגידי לי מה לעשות?" הוא ביקש.
"אני לא רוצה" עניתי.
"תראי לי את הדרך מכאן" הוא התעקש.
"איזו דרך?" שאלתי.
"בשביל מה באתי?" הוא אמר
לקריאה

כשבוהים רואים מעבר!

אני חולה כבר כמעט שנה. חיידק שעבר מוטציה התיישב לי בגוף ושום טיפול לא מצליח עדיין להכניע אותו. הוא לא מדבק ולא עובר לאף אחד, הוא יושב אצלי בטוח ונחוש, ואני… למדתי לחיות אתו, בינתיים.

לקריאה

איבדתי את הדרך ומצאתי את… עצמי!

לפעמים כשאני מגיעה לקצה של עצמי כל מה שאני רוצה זה 'ללכת לאיבוד'. ללכת לאיבוד במקום שאני לא יודעת איך קוראים לו, לצעוד בשבילים שכף רגלי מעולם לא דרכה בהם, לנשום תערובת אוויר שמעולם לא נשמתי, להקשיב לצלילים שאוזניי אינן יודעות לפרש, 
לקריאה

אחוות השדים הכלואים

השבוע התרחש בחיי משהו לא מתוכנן וטלטל אותי כמו שהרבה זמן לא. שיחת לילה עמוקה עם תלמידה אהובה שחררה פקק של שד מפלצתי אחד. מפגש חברים קרוב פתח מנעול של שד דרקון שני.

לקריאה

הם צרחו זה על זו כמו משוגעים

"את לא מבינה אותי, כמה פעמים אני צריך לחזור על זה…" הוא, בטונים נוקשים מדי. "אני לא מבינה אותך? אתה לא מבין אותי!…" היא, בצלילים צורמים מדי. ככה, הלוך ושוב, בהתלהמות הולכת וגוברת, פינג-פונג של חרשים.

לקריאה

לברוא עולמות במוחם של אחרים

לפעמים אחרי שנים רבות או חיים שלמים, פתאום משהו מפעם מתחבר עם משהו מעכשיו. ואז, השראה גדולה נכנסת. הכרה שגדלתי עוד קצת, שהבנתי עוד משהו חשוב, מתנה לחיים…. השבוע זה קרה לי.

לקריאה

עם מי אני הולכת לישון בלילה?

"חמוד שלי… אם רק היית יודע מה עובר לי בראש…" אמרתי לו בהתרסה ערב אחד השבוע. "יודע בדיוק מה עובר לך בראש – תתאדה לי מהעיניים, אתה לא יושב לי טוב בזווית, או בקיצור תיחנק, ותעשה את מהר בבקשה ואל תשאיר סימנים." ענה לי הממזר בחיוך תוך שימוש בשפת גוף מדויקת.
לקריאה

אל תמגנטו כלום… זה מסוכן!

כשהתגרשתי לפני אחת-עשרה שנים, מצאתי את עצמי מייחלת לאהבה חדשה ונכונה לחיים. לייחל זה נחמד. לבקש במילים ברורות זה הרבה יותר אפקטיבי. ואני אדם אפקטיבי. מדי לילה עם קריאת שמע על המיטה (שארית אהובה מחיי הדתיים מפעם)

לקריאה

לו ולי יש הרגל מגונה…

מדי לילה אנו עולים למיטה עם כוס יין ובחסות מנורת מלח המפיצה תאורה רכה פוצחים בשיח שנמשך בין שעתיים לשלוש שעות. ככה כל לילה. מדברים על החיים, מפתחים סטרט-אפים הזויים המגשימים רעיונות פילוסופיים עמוקים ובעיקר צוחקים על עצמנו.
לקריאה

ממני, שמבינה רק אלפית מהחיים!

ישבתי מולו. איש קשיש עם עיניים צלולות ועמוקות, זקן ארוך מרשים ושיער לבן. אני מדברת והוא מקשיב. אני משתפת והוא מחייך. אני בוכה והוא חומל. אני נסערת והוא… רגוע ונקי כמו שמים ביום גשום ושטוף שמש."למה?" שאלתי

לקריאה

'איש פשוט' נכנס לי לחיים…

מוקדם בבוקר אחד בשבוע שעבר, עוד בטרם שקלתי ברצינות לשנות תנוחה ולהתגלגל מהמיטה הנוחה לרצפה הקרירה, קטע צליל ווטסאפ את דומיית חדר השינה שלי. "אנחנו לא מכירים…" כך התחילה ההודעה

לקריאה

כמעט עירום בארץ זרה

אתמול בעודי מנחמת אבלים קיבלתי וטס-אפ קולי מגור-בכור שנסע לפסטיבל מוזיקה של צעירים חסרי מנוח בקרואטיה.
"אמא, אני אבוד, אני גמור".
"מה קרה, אהוביק?" השבתי בהקלטה דאוגה.

לקריאה

מתנצלת "לשחוט עוד פרה"

הוא ישב מולי. איש מרשים שעושה את צעדיו הראשונים בנבכי המודעות, מנסה לחבר בכל דרך אפשרית בין תבניות העולם העסקי-הארצי המוכרות לו היטב, לבין ניצניה הרכים והמסתוריים של הרוחניות המחלחלת לחייו.

לקריאה

ממשקה ספירולינה מזדמן ל'מניפסט חושים'

לפני מספר ימים הוזמנתי לתת הרצאה על אושר בסגנון TED, באירוע הבריאות הראשון שהפיק מגזין "מנטה". התרגשתי. אני אדם פשוט שמצא עצמו בלב ליבה של הסצנה. מאות סלבריטאים התנהלו במרחב

לקריאה

למה את עושה את זה לעצמך… שוב!

שנה חיכיתי לחופשה הזו. שבועיים של שייט תעלות איטי על סירה פרטית בחבל אלזס-לורן. טבע עוצר נשימה, ברבורים מלווים את הסירה כמו שומרי ראש חגיגיים בלבן… מדיטציה מתמשכת, אנרגיה שמספיקה לעוד שנה. ועם כל היופי הזה, שוב נופלת לבור.
לקריאה

איך מראה שגרתי של קיץ הופך לשיעור חיים?

הליכת בוקר על חוף הים שמתעורר ליום חדש. דיאלוג מתפתח בין חוץ ופנים. בריזת הלילה הקרירה נפרדת מהעולם ומפנה מקום לשמש העולה. מרחבי החול הרך והקריר מפנים מקום ליצורים משכימי קום. אוזניות מפיקות מוזיקה קצבית נפלאה המחפשת את דרכה אל המיינד שעדיין לא התעורר. 
לקריאה

השתטחתי וקיבלתי בראש

יש לי חברה שגרה כבר שנים רבות על ראש הר בצפון הארץ. אישה מופלאה שחצתה את השישים לחייה, חכמה כמו שאמאן ורגישה כילדה קטנה. גופה חזק ורוחה עוד יותר, והיא כולה טוב ורגש ואהבת אדם. אישה מיוחדת שלא פוגשים בכל יום. 

לקריאה

המדבר, הבדואי ואבן החכמים…

שישה חודשים המתנתי לרגע הזה. חודשים של עבודה מתישה הגיעו לסופם הזמני. אני חייבת להתנתק מנוף אורבאני, מפעילות צפופה ואפילו ממשפחה אהובה, לרדת לשבוע למדבר, להטעין מצברים ולהמשיך לכתוב את הספר הבא שיצא לאור כשהמילים תהיינה חלקות והשורות מהודקות ובהירות.
לקריאה

תמונות משעת לילה מאוחרת

לפעמים, ככה סתם, משום מקום וללא התראה מוקדמת, סיטואציה בלתי מתוכננת מצליחה להפיח רוח חיים בתובנות ידועות ומוכרות שיושבות שם שנים. כמו לצפות בהצגה כשהשחקן הראשי אומר בדיוק את מה שיש לכם בבטן, דברים שאתם יודעים ואומרים לעצמכם תמיד, 
לקריאה

על הכוח האוניברסלי המפוספס

בשבוע שעבר חגג העולם את ההוכחה לתיאוריה של איינשטיין באשר ל'כוח הכבידה'. השבוע חוגג העולם את הוולנטיין דיי, יום האהבה. מה הקשר בין השניים? תשמעו סיפור…בשנות ה-80 הופקדו באוניברסיטה העברית בירושלים 1,400 
מכתבים שכתב אלברט איינשטיין לבתו ליזרל
לקריאה

אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק… אז למה אנחנו בוכים?

למי ששואל אותי מה זאת "רוחניות", אני תמיד משיבה – "לקום בכל בוקר ולדייק עוד קצת את החיים". לרגל פרוץ השנה, אני מציעה לכם חומר 'פותח מחשבה' שבעקבותיו, אולי, יהיו לכם יותר ימים מאושרים במכלול ה- 365 שממתינים להתחלה.
לקריאה

פתחתי מכון גמילה

השבוע דיברתי על אושר בפני קהל של אנשי עסקים. נשמע מוזר? ממש לא, עם השנים למדתי כי תודעת אושר משנה תוצאות עסקיות לא פחות מתוצאות בתחומי החיים האישיים. בסיום ההרצאה ניגש אלי אחד המשתתפים – איש עסקים אמיד ביותר, שראה כבר המון דברים בחיים. 
לקריאה

התברכתי, ומה אתך?

יש רגעים בחיים שבהם אני מרגישה את זה הכי חזק. רגעים מיוחדים בהם דמעה מבצבצת בזווית העין, התרגשות גואה בלב ותחושת ההודיה היומיומית גולשת על גדותיה ומקבלת ממדים עצומים.
אתמול היה לי כזה רגע.
לקריאה

אל תשכחו את הזיכרונות שלכם!

פעם זיכרונות היו דד-אנד, והיום? עד לפני חמש שנים, ידעו המדענים שזיכרונות מאוחסנים במקום מסוים במוח, ונשמרים כמו בארכיון מקוטלג היטב. סוג של הארד דיסק אנושי-קשיח עם שטח אחסון בלתי מוגבל. במהלך התפתחות מטאורית כמעט של חקר המוח, נמצא כי ההארד דיסק הזה משוכלל עוד יותר
לקריאה

הייתי צריכה לראות שזה מגיע…

זה תמיד קורה לי לפני ראש השנה! במחשבה לאחור, הייתי צריכה לראות שזה מגיע! אבל תחושת העייפות השפופה המתובלת בחוסר תוחלת ונגיעות שיממון התגנבה לליבי בימים האחרונים – כמו עדכון תוכנה חינמי לכבוד החגים – ופצחה ללא אישורי במצעד מרהיב של מחשבות מציקות ומטרידות מאוד.
לקריאה

אוטובוס הוא לפעמים יותר

זה התחיל ברעידות קשות, המנוע פצח בגמגום מפחיד, ריח שרוף היה באוויר וצלצולי אימה בלתי נשלטים נשמעו בוקעים ממכסה המנוע שלי… מוכר לכם? אם היה לי זמן הייתי בוודאי עוברת למצב 'פריז' שלאחריו היו בוקעות מגרוני קללות נמרצות בטונים השמורים לאישה היסטרית, 
לקריאה

מה לכל הרוחות רוצים להגיד לי?

צלצול בדלת הפתיע אותי בצהרי יום חם לפני שבועיים. בדלת עמד איש נמוך, עם פנים ששידרו הבעה משונה שעוד לא הצלחתי לקלוט. היה לו מבט תוהה ואני שאלתי כיצד אני יכולה לעזור."תגידי… זה שלך?", שאל אותי והצביע לכיוון שביל הכניסה לבית.
לקריאה

הוא בא אלי ב… אהבה!

לפעמים השיעורים נוחתים לי על הראש ישר מהשמיים. בבוקר שישי, ערב חג שבועות היו יותר מארבעים מעלות חום בחוץ ומיליון סידורים לעשות. אז יצאתי נמרצת ועמוסת כוונות פרודוקטיביות למכונית, מיקמתי בזהירות את כוס הקפה הקר שהכנתי לדרך בגומחת הבטיחות שלה
לקריאה

אני מכורה… הנה, אמרתי את זה!

אני אדם שמכור לתנועה! אל תטעו בי – אני רקדנית איומה. ואת קריירת התעמלות המכשירים גדע לי בגיל שתיים עשרה המאמן הרוסי ב"הפועל תל-אביב" שהחליט לא להשקיע בקציצה שמנמנה וחיננית המנסה להרשים בפליק-לק לאחור על קורה אכזרית בדקיקותה.
לקריאה

האגו שלי ואני יצאנו לאודישן

יש הפתעות בחיים. השבוע לראשונה בחיי, זומנתי לאודישן!
התבקשתי לתת הרצאה במסגרת עלייתו לארץ של מוסד לימודי מרתק עם סניפים ברחבי העולם. שנים רבות אני עומדת מול קהל – בקבוצות קטנות או מול אולמות של מאות ואלפים.
לקריאה

מותר לקטר! רשמים מהרי בולגריה המושלגים

אחת לשנה אני נוהגת לאסוף את הגורים שלי, את הגורים שלו ואותו, לשבוע סקי. יש שקוראים לחופשה מסוג זה נופש פעיל… אני קוראת לה קריעת תחת. אני ממש לא אוהבת סקי. מתכווצת במינוס 10 מעלות צלזיוס, חוטפת בחילות ברכבל, משותקת מפחד גבהים במעליות הפתוחות, אבל
לקריאה

תני לגבר שלך להחליט (או… נראה אותך גבר)

גברים יקרים שלי, אם לא הספקתם לארגן מתנה מושקעת ליום האהבה אני נחלצת לעזרתכם (תרשמו ביומן, 5 ימים מ.ע.כ.ש.י.ו)… בחרו החלטה אחת ואפשר יותר מתוך הרשימה להלן והגישו במתנה לבת זוגכם כהתחייבות עמוקה לביצוע, רצוי ביחד עם זר פרחים שתאספו בדרך… נו?
לקריאה

בבקשה תהיו מאושרים לזכרו של יואב

אחד מכל שמונה בני נוער בישראל סובל מהפרעות נפשיות – דיכאון, חרדה, תיעוב עצמי (משרד הבריאות) אחד מכל שני בני נוער ישראלים סובל מתחושת בדידות (מחקר עולמי על נוער ואושר, 2012)

לקריאה

השכן, הצב והדמעות

את השיעורים הטובים ביותר בחיים מקבלים דווקא מילדים קטנים שנפשם עוד נקייה, שמילותיהם אמתיות וליבם חף מחומות של פחדים וענייני אגו לא פתורים… בקיצור – ילדים!
השבוע קיבלתי שיעור ממורה קטן לחיים. שכן חביב ונמוך בן חמש.
לקריאה

מתנצלת "לשחוט עוד פרה"

אני אוהבת "לשחוט פרות קדושות". אולי כי גדלתי והתחנכתי בבית דתי ובבתי ספר דתיים, שם תמיד ענו לשאלותיי המעצבנות ב"ככה זה, אל תשאלי שאלות", ו"לאמונה אין הסבר – או שאת מאמינה או שלא" ואולי כי תודעת אושר לשיטתי היא "לקום בכל בוקר ולדייק עוד קצת את החיים!"
לקריאה

תובנות עמוקות מתמונת חיים מזדמנת

בערב חג ראשון של סוכות, זכיתי לערב מיוחד שכבר הרבה הרבה זמן לא היה לי. ערב אחד שבפשטותו העניק לי מילים כה חשובות שהיו חסרות לי. אני מודה שאני מתקשה כבר כמעט שלוש שנים להסביר לאנשים זרים ומרימי גבה מזדמנים
לקריאה

בדרך לאושר עם טימון ופומבה

האם גם בגן העדן עלי אדמות אנשים כמהים לאושר? התשובה היא כן! האם גם בגן העדן עלי-אדמות אנשים חיים בסבל? התשובה היא כן! האם גם בגן העדן עלי-אדמות, אנשים מחפשים את האושר במקום אחר? התשובה היא כן!

לקריאה

עכשיו אני יכולה לשאול… למה?

והפעם מרחשי ליבי העמוקים ביותר, לא הגיג מלמד, לא הגיג מטיף, מדם ליבי אני כותבת,
זהירה, חושפת ומסתכנת, אך מדויקת לעצמי יותר מאי פעם…
למה השנאה לעולם לא נגמרת?

לקריאה

על מלחמה ואושר – "צוק איתן" 2014

שיחה מהשבוע (1)
"נו, מה יש לך להגיד עכשיו, מלכת האושר הבלתי נלאית?" מתריס ידידי עידו בצדו השני של הקו. "אני לא אומרת דבר, רק מתפללת חרישית במילים שלי ובעיקר מכונסת בעצמי", אני עונה."אין לך מה לומר?" 
לקריאה

סייחים צעירים ואושר בוגר

בצהרי שישי האחרון נסעתי לאסוף את הגור-חיל-קרבי שלי שעובד בסופי שבוע כמדריך טיולי שטח במושב אי-שם במרכז הארץ. האס-אם-אס שלו זימן אותי לשעה 6. אז הגעתי ב- 16:00, כי אני קצת דיסלקטית אבל רק בשמות, באותיות ובמספרים.

לקריאה

דרך היין – לבן או אדום?

לפני כמה ימים בסופרמרקט עברתי ליד דייל היינות הנחמד שניגש אלי בכל פעם שאני חוצה את מחלקתו. הפעם עמד לידו איש מבוגר והדור, כזה שנראה מבין ברזי הגפן, ושוחח אתו בעניין רב. הסתקרנתי.

לקריאה