בלוג הציפור

"באחר הצהריים של יום חמישי אחד, ארזתי תיק גב, מצב רוח שפוף וערמת קיטורים. מה יש לי לחפש עם כל הרוחניים האלה? מה לי ולמלמולי אוםםם… אוםםם במשך שעות של מדיטציה אינסופית? אני אשת עסקים צינית ומחויטת, לא מתלבשים עליי טוב מכנסי דייגים וחולצות דהויות מרוב כביסות.

קיטוריי היו מבוססי מציאות, כפי שהתחוור לי. הגעתי לשום מקום, שבו התקבצו כמה מאות אנשים מחייכים מאוזן לאוזן, מתחבקים, באים בטוב ואוהבים. מה אני עושה כאן, לכל הרוחות?"

(מתוך הספר "מותר ואפשר להיות מאושר")

אם הייתם מדברים אתי לפני חמש עשרה שנה על חיבוקים, הייתי מרימה את הגבה הימנית שלי עד לקשת השיער (מזל שיש מה שיעצור את התנועה הבלתי סימטרית הזאת). טבעיים ככל שהם, חיבוקים אינם עוד חלק מחיינו הבוגרים. רבים חשים לא בנוח עם מגע אנושי בכלל ועם חיבוק בפרט. אנשים מחבקים נחשבים מוזרים ורגשניים. את החיבוק האנושי החליפה לחיצת היד המרוחקת והמרחיקה. המתקדמים מנקרים נשיקה בשתי הלחיים, וגברים נועזים מתחבקים בסגנון "פלמ"חניקי" בנמרצות של חובט שטיחים… וחיבוק ממש, אין!

אנחנו מחבקים בקלות תינוקות וילדים. מה קורה לנו כשהם מתבגרים? כשאנחנו מתבגרים?

למה זה כל כך קשה לנו?

ומה אנחנו מפסידים?

חיבוק פותח את הלב, מטעין אנרגיה, ומפיח תחושה של משב רוח מרענן. חיבוק מזכיר לנו כמה אנחנו זקוקים לקבל אהבה לעצמנו, וגם לתת ממנה לאחר. ייתכן שכאן גם טמון הקושי, בהצפת רגש הבדידות המצמיתה בעולם של תחפושות ומסכות.

בחיבוק כל הצדדים מרוויחים. (A win-win Situation)

אצל המחובק, מסייע החיבוק להרגשת ביטחון ותורם שקט פנימי. עוד בילדותינו, כאשר הרגשנו כאב או עצב, נצמדנו חזק וקרוב ככול האפשר לאימא כדי לקבל נחמה וחיבה. הרגשתנו הוטבה כמעט מיד ושום דבר כבר לא נראה לנו מפחיד ומאיים כל כך. גם בבגרותנו, כאשר אנו עצובים ונפולים, אין כמו חיבוק טוב להפגת כל קושי ולו לרגע אחד.

גם המחבק נהנה מהאקט, מרגע של "נתינה", שהיא כאמור מקדם האושר העצמתי ביותר בכל מחקרי האושר של הפסיכולוגיה החיובית.

עד כאן ברמה הרגשית. אבל גם ברמה הפיזיולוגית מתרחש תהליך מעניין מאוד. בזמן החיבוק עולה בגוף רמת ההורמון שמפחית דיכאון, מרגיע את תחושת הבדידות, מוריד את לחץ הדם ומקטין את הסיכון ללקות במחלות לב.

היו שהבינו את המסר. ב 21 לינואר בכל שנה, נחוג בעולם אחד החגים היותר מיוחדים והפחות מוכרים – "חג החיבוקים הבינלאומי" שנוסד בארה"ב בשנת 1986. גם בתל-אביב שלנו מתנהלת לה קבוצה של צעירים היוצאים לרחובות אחת לתקופה ופשוט עוצרים עוברי אורח, כורכים את זרועותיהם סביב זרים גמורים, ומקבלים ומעניקים חום אנושי.

היופי שבחיבוק, כמו בחיוך, שהוא אינו מבזבז משאבים ואינו דורש מיומנות מיוחדת. למרות שצריך ללמוד איך להתחבק, חיבוק שאינו "נכון" לא תמיד משרת את המטרה.

היו שהבינו את המסר. ב 21 לינואר בכל שנה, נחוג בעולם אחד החגים היותר מיוחדים והפחות מוכרים – "חג החיבוקים הבינלאומי" שנוסד בארה"ב בשנת 1986. גם בתל-אביב שלנו מתנהלת לה קבוצה של צעירים היוצאים לרחובות אחת לתקופה ופשוט עוצרים עוברי אורח, כורכים את זרועותיהם סביב זרים גמורים, ומקבלים ומעניקים חום אנושי.

היופי שבחיבוק, כמו בחיוך, שהוא אינו מבזבז משאבים ואינו דורש מיומנות מיוחדת. למרות שצריך ללמוד איך להתחבק, חיבוק שאינו "נכון" לא תמיד משרת את המטרה.

אבל מהו חיבוק נכון? והאם יש בכלל דבר כזה?

קיימים סוגים שונים של חיבוקים, אותם אנו מכירים היטב ובהם אנו עושים שימוש יומיומי, ביניהם:

חיבוק "חובט שטיחים" – חיבוק הנפוץ בין גברים ומאופיין בתפיחה על השכמות, הגוף נוקשה ומלבד מגע כפות הידיים לא נוצר מגע ביתר חלקי הגוף. חיבוק זה מחליף את לחיצת היד והופך את המפגש האנושי למעט יותר קרוב. "ככה גברים צריכים להתחבק".

חיבוק "הייתי הלכתי" – חיבוק של "כדרך אגב", אחד מהמתחבקים מפנה את צדו לעבר המחבק כך שאין שום מגע פיזי בקדמת הגוף. חיבוק כזה מעביר מסר ברור של חיבוק אגבי, רגעי ולא נינוח. "עוד רגע ואני לא כאן".

חיבוק "הברווז" – חיבוק שבו המתחבקים מחוברים בפלג גופם העליון, בעוד פלג הגוף התחתון מרוחק האחד מהשני. הסיבה העיקרית לכך היא החשש מקרבה פיזית של אזור האגן המסמל בתת המודע שלנו את האזור המיני. זהו חיבוק "בטוח", מרוחק וזהיר. "אני כאן אבל רק בראש לי, הרגש במקום אחר".

חיבוק "עוטף" – חיבוק ממושך, מלא, ישיר, בלחץ נעים ולא מוחץ, כל קדמת הגוף נוגעת זה בזה, קיים חיבור בנשימה, חיבור של רגש ברגש. חיבוק מסוג זה הוא חיבוק מרפא, פותח ונוכח. "אנחנו כאן ביחד. נותן ומקבל".

חיבוק "התשוקה" – חיבוק ממושך בו נפגשים פלגי הגוף התחתונים ומוצמדים זה לזה באמצעות אחיזה בישבנים. לרוב חיבוק זה מלווה בנשיקה ממושכת. כאן אין ספק שמדובר בחיבוק של תשוקה המניע לקרבה פיזית ואינטימית. "מכאן ל… מיטה"

חיבוק השמינייה – ה"מלך של החיבוקים" – חיבוק מלא ונכון, אינטימי, מחבר (לא במובן המיני), ממושך ומרגיע, בו זרוע שמאל למעלה וימין חובקת את הגוף – בדרך זו הנשימה מתחברת והלבבות יכולים להיפגש. ספר שיר השירים מציע את חיבוק השמינייה כך: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני".

ומהו המינון הנכון?

4 חיבוקים ביום – נדרשים לצורך הישרדות

8 חיבוקים ביום – טובים לתחזוקה

12 חיבוקים ביום – הם המרשם לגן עדן עלי אדמות

*    *   *

מתי בפעם האחרונה חיבקתם עץ?

"מחבקי עצים" הם לעתים מושא ללגלוג. הם נראים תלושים ולא לגמרי בסדר! האומנם? האמת היא שהם הרבה יותר מבסדר, הם הכי בסדר. חיבוק לעץ נותן לעץ בדיוק את מה שחיבוק נותן לבני אדם. מתברר כי עצים מחובקים ירוקים ופוריים יותר. וכבר אמרנו שהמחבק מקבל מעצם הנתינה מתנה לא פחות מהמקבל. לכן… כשאדם וטבע מתחבקים הם תורמים לעולם מאושר יותר. לא תמצאו עסקה טובה מזו. זהו תהליך מענג ונעים של הזנה הדדית, שאינו מצריך משאבים וניסיון, ואינו עולה בכסף, אשר משפיע בדרך ישירה ומידית על אושרנו שלנו ואושרם של הקרובים לנו.

*    *   *

שיר החיבוק האולטימטיבי:"אל תתבייש, אל תתביישי  |  תעטפו איזה עץ בחיבוק אנושי.

הניחו לחי, תעצמו עיניים  |  תנשמו עמוק ותעופו לשמיים.

ואתם, ביניכם, חבקו חופשי  |  הצוואר שלך משענת לראשי.

שמאל על כתף, ימין למטה חובקת  |  אחיזה נינוחה, נוכחות לא חונקת.

הלב מתקרב  |  לא ניתן לסרב

ככה, תריסר פעמים ביום.

זהו אושר.

ולא בחלום."

*    *   *

ולסיום – לתרגל חיבוק טנטרי

מיועד לזוגות וניתן ליישום עם ילדים או קרובים אחרים, בשינויים המתבקשים

חיבוק טנטרי הנו מדיטציה לכל דבר. הוא מביא עמו חיבור שליו המשקיט את הראש ומרגיע את הגוף. בתחילה, יתכן שתחושו חוסר נוחות מסוים, אל תוותרו, תחושות הביטחון וההכלה יגיעו ככל שתתמידו בתרגול.

איך עושים את זה נכון?

1. עמדו במרחק קטן זה מזו. הביטו האחד לתוך עיני השני בלי מאמץ, הסדירו את נשימתכם, נשמו עמוק ובקצב איטי, הרפו את שרירי הגוף ואת הכתפיים והשתדלו לחוות רגיעה כללית.
2. הרפו אצבעות, פתחו את כפות הידיים ופרשו זרועות כמזמינים את בן/בת הזוג להתקרב אליכם.
3. הצמידו את בית החזה ועטפו בזרועותיכם את גופו של השני. ברכות אך בנוכחות. לא לוחצים ולא מושכים. לא מלטפים ולא מעסים. השתדלו להיות באותו הגובה (הגבוה יכול להתכופף, הנמוך     יכול לעמוד על שרפרף קטן).
4. מצאו לראשכם פינה בשקע הצוואר, בזווית הכתף השמאלית של השני. בדרך זו הלבבות מתקרבים. עכשיו אפשר לעצום עיניים ולהתמכר למגע.
5. הצמידו ברכות בטן, אגן וירכיים. הברכיים לא נעולות, כפופות במקצת, כדי לשמור על שיווי משקל.
6. הרשו לגוף שלכם "להינמס" לתוך גופו של השני. הרגישו את העיטוף, ההגנה והביטחון החובקים אתכם.
7. התאימו את נשימתכם חזה אל חזה, בטן רכה אל בטן רכה. נשמו ביחד מספר נשימות ושחררו את תשומת הלב מהן, מעכשיו, הסינכרון יבוא באופן טבעי.
8. המשיכו לנשום, לעטוף ולהיות נוכחים, עד שאחד מכם מרגיש צורך להתנתק. אל תתנתקו בבת אחת, הרפו מן החיבוק באיטיות, המתינו לתגובה, ובמעין "ריקוד" זוגי שחררו לאט-לאט את     הידיים, את הראש, הבטן, האגן והרגליים.
9. המשיכו לאחוז בעדינות בכפות הידיים, הישארו כך בעיניים עצומות עוד דקה. לאט-לאט הפרידו את כפות הידיים והתרחקו מעט זה מזו.
10. פקחו עיניים, הרכינו ראש וחייכו , כברכת תודה הדדית לפני החזרה למציאות! 

שאף פעם לא נפסיק לחבק!!!