פתחתי מכון גמילה
השבוע דיברתי על אושר בפני קהל של אנשי עסקים. נשמע מוזר? ממש לא, עם השנים למדתי כי תודעת אושר משנה תוצאות עסקיות לא פחות מתוצאות בתחומי החיים האישיים.
בסיום ההרצאה ניגש אלי אחד המשתתפים – איש עסקים אמיד ביותר, שראה כבר המון דברים בחיים. הנחתי את הלפטופ בצד, הזדקפתי, הבטתי בעיניו והתפניתי להקשבה מלאה.
"את נראית לי אישה אינטליגנטית, ההרצאה היתה חזקה מאוד…" אופס, ככה בדיוק מתחילות שיחות שהפאנץ' שלהן ייקח אותי למחוזות הביקורת, וכך היה.
"בטח כבר שמעת עלי, אני יודע לעשות כסף והרבה, וכאיש עסקים אני שואל את עצמי, למה בחרת בקריירה מוזרה כזאת – הרי באושר אין כסף, מי מוכן לשלם על אושר?"
חייכתי אליו בהקלה, עם זה אני יודעת להתמודד, שהרי כל יום מישהו אומר לי את זה – אם בציניות עוקצת ואם בחמלה מרחמת.
"יקירי, אתה כל כך צודק" (גם אני למדתי לפתוח משוב בטוב :-)), "באמת אושר זה לא ממש להיט, אין לי ספק שאם הייתי בוחרת לעבוד בסבל, כבר הייתי עשירה".
עכשיו הוא הביט בי משתאה "אז אולי תסבירי לי, למה בכל זאת?"
"זה פשוט" עניתי, "העניין כאן, מצוי בפוטנציאל."
עכשיו הוא לגמרי התבלבל.
"תראה, סבל הוא התמכרות קשה, וגמילה מהתמכרויות מסתמנת בעולמנו כערוץ רווחי מאוד, תראה את 'אברמסון'. אבל יש בעיה אחת שלא הצלחתי לפתור עדיין", חייכתי… "אנשים לא יודעים שהם מכורים".
"נשמע מעניין" אמר והתחיל לחייך בעצמו.
"כל שנותר לי הוא להעלות למודעות את נושא ההתמכרות לסבל ולפתוח מכון גמילה משגשג… כמה פשוט!".
"על הסיבוב הזה לא חשבתי" אמר בנדיבות, "אולי את צודקת… אבל איך מעלים את המודעות להתמכרות?" שאל בעניין עסקי.
"או… על זה אני עדיין עובדת", עניתי משועשעת.
התמכרות לסבל?
בכל התמכרות קיים הרגל שמקורו אי שם בעבר. והתמכרות לסבל מתחילה ממש רחוק – בגיל הינקות. היא מחלחלת לחיינו מבלי שנרגיש, ופתאום היא שם במלוא הדרה, מפעילה אותנו ביד קשה.
עם השנים, המוח שלנו מתרגל אותה באופן פסיבי ואקטיבי, ומבלי שנבחין, נפרץ ערוץ תודעה חדש במוח שלא היה קיים שם קודם ודרכו אנו חווים את העולם. ערוץ הסבל משדר באפור-שחור ומתבטא בין השאר בראיית הרע ובהלקאה עצמית, בתלונתיות ובשיפוטיות, בתחרותיות ובהשוואתיות, בדאגנות לעתיד ובחפירות בעבר, בציניות ובמחשבות שליליות אוטומטיות… בעייפות!
תגידו לי אתם – האם מישהו מאתנו גמול מכל אלו?… ברור שלא!
תגידו לי אתם – האם נולדנו ככה?… ברור שלא!
נולדנו חייכנים וטובי לב, ומשהו השתבש בדרך בנחישות זוחלת. קבלו נא את 'קיצור תולדות ההתמכרות' בחיי אדם:
התקשורת העמיקה ושימרה 24/7 את ערוץ הסבל שלנו – ראו כמה ידיעות רעות וכמה טובות יש במהדורת חדשות ברדיו (אני ספרתי 🙂 – בכל מהדורה יש 6 ידיעות מחרידות, ופחות מידיעה אחת טובה)
ובעניין החדשות, זה נכון שאסור להתעלם מידיעות נוראיות, הן מהותיות למנגנון ההישרדות שלנו… אבל מדוע אין לנו הזדמנות לזכות לפחות ב"פייר פייט" בין הנורא למחמם הלב? הרי:
קוראי היקרים, הנה חדשות טובות. 'המוח הפלסטי' שלנו שאימץ את תודעת הסבל, יודע ויכול לאמץ תודעה חדשה-ישנה מאושרת בתרגול מכוון במשך 100 ימים. מי שבוחר בכך מרוויח שני ערוצים, ויכול לבחור בכל רגע נתון בעזרת איזה ערוץ לנהל את החיים,
וכמו שאומרים לי תלמידי לתודעת האושר… "למה לא סיפרו לנו את זה קודם? למה לא מלמדים את זה בשום מקום?"
הסיבות לכך כואבות וזה לא המקום לפרטם, מה שחשוב לדעת הוא – שסבל הוא בסך הכל התמכרות פסיבית שהפכה אקטיבית.
תרגול מוח מונחה ומדויק, בכלום זמן, מביא עמו גמילה. זו החלטה שנפתחת ככה: "אני רוצה להיגמל עכשיו!"
שלכם,
מכורה שנגמלה
בסיום ההרצאה ניגש אלי אחד המשתתפים – איש עסקים אמיד ביותר, שראה כבר המון דברים בחיים. הנחתי את הלפטופ בצד, הזדקפתי, הבטתי בעיניו והתפניתי להקשבה מלאה.
"את נראית לי אישה אינטליגנטית, ההרצאה היתה חזקה מאוד…" אופס, ככה בדיוק מתחילות שיחות שהפאנץ' שלהן ייקח אותי למחוזות הביקורת, וכך היה.
"בטח כבר שמעת עלי, אני יודע לעשות כסף והרבה, וכאיש עסקים אני שואל את עצמי, למה בחרת בקריירה מוזרה כזאת – הרי באושר אין כסף, מי מוכן לשלם על אושר?"
חייכתי אליו בהקלה, עם זה אני יודעת להתמודד, שהרי כל יום מישהו אומר לי את זה – אם בציניות עוקצת ואם בחמלה מרחמת.
"יקירי, אתה כל כך צודק" (גם אני למדתי לפתוח משוב בטוב :-)), "באמת אושר זה לא ממש להיט, אין לי ספק שאם הייתי בוחרת לעבוד בסבל, כבר הייתי עשירה".
עכשיו הוא הביט בי משתאה "אז אולי תסבירי לי, למה בכל זאת?"
"זה פשוט" עניתי, "העניין כאן, מצוי בפוטנציאל."
עכשיו הוא לגמרי התבלבל.
"תראה, סבל הוא התמכרות קשה, וגמילה מהתמכרויות מסתמנת בעולמנו כערוץ רווחי מאוד, תראה את 'אברמסון'. אבל יש בעיה אחת שלא הצלחתי לפתור עדיין", חייכתי… "אנשים לא יודעים שהם מכורים".
"נשמע מעניין" אמר והתחיל לחייך בעצמו.
"כל שנותר לי הוא להעלות למודעות את נושא ההתמכרות לסבל ולפתוח מכון גמילה משגשג… כמה פשוט!".
"על הסיבוב הזה לא חשבתי" אמר בנדיבות, "אולי את צודקת… אבל איך מעלים את המודעות להתמכרות?" שאל בעניין עסקי.
"או… על זה אני עדיין עובדת", עניתי משועשעת.
התמכרות לסבל?
בכל התמכרות קיים הרגל שמקורו אי שם בעבר. והתמכרות לסבל מתחילה ממש רחוק – בגיל הינקות. היא מחלחלת לחיינו מבלי שנרגיש, ופתאום היא שם במלוא הדרה, מפעילה אותנו ביד קשה.
עם השנים, המוח שלנו מתרגל אותה באופן פסיבי ואקטיבי, ומבלי שנבחין, נפרץ ערוץ תודעה חדש במוח שלא היה קיים שם קודם ודרכו אנו חווים את העולם. ערוץ הסבל משדר באפור-שחור ומתבטא בין השאר בראיית הרע ובהלקאה עצמית, בתלונתיות ובשיפוטיות, בתחרותיות ובהשוואתיות, בדאגנות לעתיד ובחפירות בעבר, בציניות ובמחשבות שליליות אוטומטיות… בעייפות!
תגידו לי אתם – האם מישהו מאתנו גמול מכל אלו?… ברור שלא!
תגידו לי אתם – האם נולדנו ככה?… ברור שלא!
נולדנו חייכנים וטובי לב, ומשהו השתבש בדרך בנחישות זוחלת. קבלו נא את 'קיצור תולדות ההתמכרות' בחיי אדם:
- זה התחיל ב"שירי ההרס" ששרו לנו בלילה לפני שנרדמנו.
- זה המשיך עם משפטי מפתח "שליליים" שטופטפו למוחנו בבית כשהיינו ממש קטנים (בוורשאית מדוברת).
- זה התעצם בגן כשהעמידו אותנו עם הפנים לפינה במקום לחבק. ובכלל החיבוקים הפכו להיות נדירים משנה לשנה.
- בית הספר תרם לשגרת חיינו תחרותיות, השוואתיות, ציונים ומדידה.
- בצבא, הכוחניות, הפז"ם, צבע הכומתה, הסמל על החזה והתג על הכותפת תייגו אותנו מחדש.
- באוניברסיטה תחרות והשגיות הגיעו לשיאם, והתואר שלנו הגדיר אותנו שוב.
- חתונה, ילדים, משכנתא וכל החבילה… תרמו עומס ולחץ עד שלעתים שכחנו שיש גם סתם חיים.
התקשורת העמיקה ושימרה 24/7 את ערוץ הסבל שלנו – ראו כמה ידיעות רעות וכמה טובות יש במהדורת חדשות ברדיו (אני ספרתי 🙂 – בכל מהדורה יש 6 ידיעות מחרידות, ופחות מידיעה אחת טובה)
ובעניין החדשות, זה נכון שאסור להתעלם מידיעות נוראיות, הן מהותיות למנגנון ההישרדות שלנו… אבל מדוע אין לנו הזדמנות לזכות לפחות ב"פייר פייט" בין הנורא למחמם הלב? הרי:
- על כל רצח, אונס, גניבה – יש לפחות מעשה אחד של חמלה ונתינה.
- על כל אסון טבע – יש לפחות יער אחד שניטע או חיה שניצלה מהכחדה.
- על כל אדם שמת – יש אחד קטנטן שרק עכשיו נולד.
- על כל דעא"ש – יש עמותה שמקדמת הידברות ושלום בעולם.
קוראי היקרים, הנה חדשות טובות. 'המוח הפלסטי' שלנו שאימץ את תודעת הסבל, יודע ויכול לאמץ תודעה חדשה-ישנה מאושרת בתרגול מכוון במשך 100 ימים. מי שבוחר בכך מרוויח שני ערוצים, ויכול לבחור בכל רגע נתון בעזרת איזה ערוץ לנהל את החיים,
וכמו שאומרים לי תלמידי לתודעת האושר… "למה לא סיפרו לנו את זה קודם? למה לא מלמדים את זה בשום מקום?"
הסיבות לכך כואבות וזה לא המקום לפרטם, מה שחשוב לדעת הוא – שסבל הוא בסך הכל התמכרות פסיבית שהפכה אקטיבית.
תרגול מוח מונחה ומדויק, בכלום זמן, מביא עמו גמילה. זו החלטה שנפתחת ככה: "אני רוצה להיגמל עכשיו!"
שלכם,
מכורה שנגמלה
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
