מה עבר לי בראש ביומולדת?


בני אדם זה דבר משעשע. מצחיק אותי לגלות בכל פעם מחדש כי אנחנו נתקפים בזרם מחשבות טורדניות דווקא בהפסקות שבין עשייה לעשייה. בשקט שביניהן עולות התהיות וצפות השאלות המהותיות על עצמנו ועל החיים. בחג הזה שטף את המייל שלי גל של פניות מאנשים שאינני מכירה באופן אישי. כולם התעניינו בשאלה "איך נראה אושר?"

מדוע התפנו כל הפונים לשגר אלי את השאלות דווקא בשבוע הזה של חופשת הפסח?

ייתכן שההסבר לכך נעוץ בלחץ והתמודדות עם עבר ומשפחתולוגיה, על רקע החופש 'ברישיון' מהעבודה, בגלל הקושיות של ליל הסדר, היציאה מעבדות לחירות, ויתכן אפילו בשל בילוי ממושך מן הרגיל בשירותים בניסיונות נואשים למחזר את יציקת המצות שהצטברה.

לא יכולתי להישאר אדישה לפרץ הפניות ועוד תוסיפו לזה את יום ההולדת שלי שחל בליל הסדר, יום שבו אני נוהגת להתנתק מהעולם, להתחבר לעצמי, מן הזדמנות לדוח אישי ממוקד. הפעם זה היה עוד יותר משמעותי היות וחציתי את חציון הרבעון החמישי… השנים עוברות מהר, בחיי!

לשמחתי, "דוח פסח 2014" נותר גם השנה מאוזן, מוכר ואהוב, כלומר בעלייה שפויה ויציבה, והוא נחתם כמו תמיד בציטוט שמלווה אותי כבר עשרים שנה, שאינני יודעת מי טבע אותו ומהיכן הוא צץ ועלה:

"אנשים ישכחו מה שאמרת, ישכחו מה שעשית, אבל לעולם לא ישכחו מה גרמת להם להרגיש".

להרגיש? בעולם רציונאלי, דיגיטלי, תחרותי ותובעני? כן. להתפנות להרגיש! להרגיש טוב. להיות מאושרים. זה מגיע לכולנו, שעושים כאן עבודה קשה ומפרכת כל כך הרבה שנים, שעושים את הטוב ביותר שאנחנו יודעים ומסוגלים.

אני לא מסיונרית של אושר. מעולם לא הייתי. אני אדם פשוט שעבר המון בחיים, ויש לי סוד לגלות:

מאז שאני זוכרת את עצמי, בכל פעם שאני פוגשת אנשים שחיים בתודעת סבל אני מרגישה כאב חזק, כמעט בלתי נסבל בעור, כאב אמתי שצורב כמו אחרי סטירת לחי מצלצלת. יתכן שרק כדי להפחית את הכאב שלי מצאתי את עצמי בבגרותי במסע לגילוי עקרונות מעשיים של תודעת האושר. מסע שהפך לימים להיות עבודתי.

אז בתשובה לכל הפונים האנונימיים, ולכבוד יום ההולדת, אני שמחה לשתף אתכם בתפיסת האושר שלי – אני קוראת לה 'תודעת אושר' והיא מעשית לגמרי! תראו איך היא נראית במציאות, בחיים…

ברוב המקרים בהם אני משוחחת עם אנשים על אושר הם מתארים סצנה של אנשים שמחים ומחייכים, מפזרים חיבוקים וממלמלים "החיים נפלאים", אחרים מדמיינים נזיר רגוע בישיבת לוטוס אלגנטית המתרגל מדיטציה בטבע או בחורה גבעולית בלבן מול השקיעה בחוף הים. מנויים יקרים שלי, גם אלו וגם אלו עשויים להיות מאושרים בדיוק כפי שהם יכולים להיות ממש לא. אל תתנו לעיניים שלכם להטעות אתכם – לפעמים הקופצים משמחה, פשוט קופצים משמחה, זה המתרגל מדיטציה – פשוט מתרגל מדיטציה והבחורה בלבן – היא פשוט בחורה בלבן.

לעומת מושג האושר השגור, ייחודה של "תודעת אושר" הוא בכך שלא ניתן לטעות בה! לתודעת אושר אין סממנים חיצוניים. אין לה צבע וצליל מיוחדים, אין לה ניחוח וצורה מוגדרים. תודעת אושר מאופיינת בהתנהלות רגועה, שלמה ושלווה. באותם החיים שלנו בדיוק. במסגרת אותה זוגיות והורות, באותה עבודה, עם אותם חברים ותחביבים ובאותה סביבת מגורים.

מי שמכיר אותי יודע שאני נראית אדם רגיל לחלוטין. קרני אור אינן מקיפות את ראשי, הליכתי מחוברת לקרקע וכך גם שפתי. אני בן אדם – לפעמים שמחה ולפעמים עצובה, לעיתים כועסת ומאוכזבת ולרוב מפויסת ושלווה. מחויטת או זרוקה לסירוגין, בהתאם לנסיבות ולצורכי השעה. יודעת לחייך ולהתנהל בחברה וגם לדמוע, להתכנס בעצמי ולהתכרבל מתחת לשמיכה. לפרקים זקופה ולעיתים שחוחה ובעיקר מתרוצצת ועובדת ארבע-עשרה שעות ביממה ומצליחה לגנוב לעצמי כמה דקות של מדיטציה רגועה. אני אדם רגיל שנראה כמו כל אחד. לא תוכלו לנחש שבתוכי – אני מאושרת! 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה!

לכן אינני מופתעת אף פעם כאשר מופנית אלי ה-שאלה… את מאושרת? אז איך זה שזה לא נראה?

ההבדל לא נעוץ ב"איך זה נראה", השוני המהותי הוא בהוויה. ביכולת לשמור על איזון תמידי ורוח טובה. לא לאבד שיווי משקל כשאני פתאום זוכה במשהו גדול ומנגד גם לא להישבר בעת קושי. לא לחפור את העבר שלי ולהסתובב עם משקולת נצחית וגם לא למשכן את ההווה היקר והיחידי שיש לי על חשבון דאגה אינסופית ועקרה לעתיד. להיגמל מהאשליה ההרסנית שהכול בידיים שלי, לדעת לנשום לרגע, להביט אל המציאות בחיוך קטן וזהיר ולהמתין לראות מה באמת קרה כאן. לשחק את היד הכי טובה שיש לי עם הקלפים שחולקו לי כשהגעתי לעולם, להשכיל להשליך את אלה שאינם משרתים אותי עוד ולקחת אחרים חדשים מהקופה. להתייחס לחיים ולסביבה מתוך הבנה עמוקה שעוצבתי על ידי נוף הולדתי, ואם הייתי נולדת במקום אחר, להורים אחרים הייתי חווה את החיים אחרת. להכיר בזכותי הטבעית לשדרג או להחליף מדי פעם את התוכנה המנטלית שלי, ועל הדרך לשלוח ל"סל המחזור" את הקבצים שאין לי בהם עוד צורך ולפרמט מחדש את המחשב הפנימי.

למה זה כדאי לי ומה אני אקבל בסוף? שואלים מבקשי האושר. לא מקבלים דבר, זוכים! זוכים באותם החיים שיש לכם בדיוק, בלי מהפכות ושינויים קיצוניים, אך בהוויה אחרת. היומיום שפוי ורגוע יותר, מנוהל היטב, הכתפיים קלות וחופשיות, הראש נקי. ההלקאה העצמית מתאדה ותחושת ההודיה על מה שיש מתעצמת.

תודעת אושר ניכרת כשמתחילים לחייך מבפנים. ואנשים, מבחוץ, את החיוך הפנימי לא תמיד רואים.

מקווה שהצלחתי לספק את סקרנות הפונים, שמצאו זמן למחשבות שבין המעשים.