ווכחנות ונצחנות - למה?
בחודשים האחרונים זכיתי במתנה גדולה – קיבלתי "פינת אושר" בתוכנית האקטואליה הוותיקה "ערב חדש".
אני מודה, זו הנאה אישית צרופה להפיץ מעט זרזיפי אושר בקרב אלפי הצופים בתוכנית.
אלא כמי שמתרחקת מוויכוחים ופוליטיקה כל חיי, אני מוצאת את עצמי לאחרונה נפגשת בחדר האיפור, במסדרון ובחדר ההמתנה עם עשרות פוליטיקאים ויועצים פוליטיים ודוברים ועורכי דין ועיתונאים המתפרנסים מהצורך להיות צודק, מהמחויבות האישית לנצח!
והחודש במיוחד סערו הרוחות בוויכוחים אינסופיים סביב מערכת הבחירות הקרבה בישראל, סביב זו שהסתיימה ממש לפני שבוע בארה"ב, וכמובן המצב הממש לא פשוט בדרום ועכשיו גם במרכז הארץ.
הקולות העולים מן הטלוויזיה רמים ולעיתים אף פוגעניים. ואני שואלת את עצמי – למה? למה אנשים בוחרים לבזבז הרבה מהזמן היקר שלהם בניסיון להוכיח שהם צודקים? איך זה בדיוק מועיל להם בחיים האישיים?
האמת שזה ממש לא היה מעניין אותי, אלמלא ידעתי כי תכונת הווכחנות/הצדקנות/הנצחנות מהווה "מעכב אושר" משמעותי ביותר, פוגעת באיכות החיים, במצב הרוח ומעל לכול בבריאות.
אז… ממש בשבילכם, הכנתי את "המדריך לווכחן המאושר".
נצחנות (מלשון ניצחון), היא תכונה שדוחפת אדם לרצות לנצח בכול מחיר, להיות צודק, להיות הכי חכם ולומר את המילה האחרונה. ברוב המקרים, יוצא הנצחן מוויכוח בידיים ריקות – שום דבר באמת לא קרה שם, הוויכוח הפך למריבה והמתווכחים יוצאים בכעס, עצבים ותסכול גדול.
אני לא נגד וויכוחים. אני בעד ויכוחים "חכמים". לאלה יש גם היבטים חיוביים – במהלכם אנו מעשירים את הידע שלנו, לומדים ומתפתחים. ויכוחים שדרכם מתבררת לנו לעיתים עמדתנו בדרך צלולה יותר, ויכוחים שבהם אנו נחשפים לתפיסות עולם חדשות. ויכוחים המחדדים את מחשבתנו, מגמישים את תפישותינו ומאתגרים אותנו להשתפר עוד ועוד. וגם… נותנים לנו במה "לפלטר" החוצה מצוקות ומפגעים נפשיים.
אבל מי מאתנו באמת מתווכח בשביל כל אלה? למה אנחנו שוב ושוב מכניסים את עצמנו לוויכוחים "לא חכמים", שמתסכלים ומתישים במקרה הטוב או ממש פוגעים בנפשנו או בדימוי העצמי שלנו, במקרה הפחות טוב. ומשעה שכבר התחלנו, למה, לכול הרוחות, אנחנו לא יודעים לעצור?
מכירים ויכוח בו אין אנו שומעים כלל את דעתו של הזולת? ובמקום זאת אנו עסוקים כל העת בהגנה על דעתנו, כאילו אנחנו היחידים בעולם כולו שבאמת מבינים, היחידים שצודקים? למעשה, תכונת הנצחנות לא סובלת באמת את מעמד "הוויכוח", וכאן אנחנו מפספסים!
* * *
נתחיל בשלב ההבנה – למה אנחנו מתווכחים בכלל?
שלוש הנחות מבית מדרשו של התת מודע, הקשורות לדימוי עצמי, הגנה עצמית והישרדות, להלן:
1. צודק = חכם, כבר למדנו דבר אחד או שניים בחיים ואנחנו יודעים שאפשר לסמוך על אנשים חכמים. כאלה שמבינים, שתמיד יודעים לקרוא את המפה, שמחזיקים בפתרונות.
אז אם כדאי להקשיב לאנשים חכמים, אנחנו צריכים להיחשב כאלה, על מנת שיחשיבו גם את דעתנו.
2. צודק = בטוח, כולנו מחפשים רמת ביטחון כזו או אחרת בעולם של שינויים תמידיים וחוסר ודאות מתמשך. ואם אנחנו נחשבים כצודקים סימן שאנחנו יודעים מהי האמת ואין דבר המעניק ביטחון גדול מלדעת את האמת לפני כולם, ויותר מכולם.
אז כדאי לנו לנצח בוויכוחים, כי אז כנראה אנחנו צודקים, יודעים את האמת ועל הדרך גם… בטוחים.
3. צודק = כוח, תשאלו כל זכר אלפא בלהקה, או כל מלך או מנכ"ל מה הערך של "להיות צודק". בידיהם השליטה על הזולת והכוח לצוות. בהם איש אינו מעז לגעת. הם האחרונים לשרוד.
ובעולם בו הישרדות הוא ערך מרכזי, חשוב שנהיה בעלי כוח – כוח פיזי, כוח השפעה. כי החזק שורד.
כל אלה הם גורמים חיצוניים המשפיעים על התנהלותנו בעת וויכוח, אך אינם מהותיים לוויכוח. אין להם שום קשר לתוכן המחלוקת. יותר מכך, בדרך אבסורדית – לפחות במידה שאינה משרתת את האינטרסים שלנו – גם כאשר לעיתים כבר ברור לנו שאנחנו לא צודקים, חשוב לנו להיראות כאילו אנחנו יודעים הכול!
כדי שנהנה מוויכוחים ונפיק מהם את היתרון שהם יכולים להעניק לנו, בואו נתחיל לעיין במדריך:
* * *
שלב בחינת המועמד לאירוע הוויכוח – מי הוא? האם ראוי להתווכח אתו ובאיזו מידה?
לקראת ובטרם כל אירוע של ויכוח הממשמש ובא, בחן את בר הפלוגתא שלך:
1. אם מדובר באדם, אשר בלשון המעטה, אין אתה מעריך את דעתו, הרי שמראש אתה יכול להניח שלא יתרום לך דבר וממילא לא יצליח לשכנע אותך.
אל תתחיל, חבל על הזמן. התוצאה תהיה קשה, אתה תקלל אותו ואת האימא שלו ובסוף תתעצבן ותעמיד את לחץ הדם שלך במבחן. שאריות מרירות וחמיצות המאפיינות וויכוח שכזה נשארות בתודעה שלנו זמן רב ומפרנסות את תחושת הסבל שלנו.
2. אם מדובר באדם שנראה לך כי ראוי להתווכח אתו.
נסה את מזלך (ראה בהמשך "סבבים של פינג-פונג")
3. אם מדובר באדם ידען, בקיא ומומחה בתחומו, אתו אתה מתכוון כרגע לפצוח בוויכוח.
חשוב פעמיים ושקול (ראה בהמשך "וויכוח על אקסיומות")
* * *
שלב תרשים הזרימה – או מה עובר לנו בראש?
בעת ויכוח אנו מניחים בזו אחר זו שלוש הנחות יסוד (משעשע, תבדקו בעצמכם):
1. הנחה ראשונה – העומד מולנו הוא "בור" – הוא פשוט לא יודע, ואם הוא יודע – אין הוא מבין. מקורות המידע שלו מוגבלים, אין לו גישה לנתונים שבידינו… בקיצור, "מסכן"!
אז, אנחנו שמחים לשתף אותו במידע המצוי בידינו. טורחים בלהט ומסבירים באריכות ומדגימים…
וראה זה פלא – הוא עדיין לא מסכים אתנו.
2. עוברים להנחה שנייה – העומד מולנו הוא "אידיוט" – אחרת לא ניתן להבין את התעקשותו. עכשיו הוא כבר חשוף למידע הקריטי אבל הוא פשוט לא יודע מה לעשות אתו, איך לסדר את העובדות נכון, להעמיד משקלות לאיזון, להקיש את משמעותן. בקיצור, הוא עדיין לא רואה את התמונה הכוללת.
אז, אנחנו מתחפשים לסוכני ארגון ושיטות. מסבירים שוב, מדגימים, מציירים ומשרטטים בתחושת שליחות. מנסים כמיטב יכולתנו ובטוחים שהפעם זה קורה. שהוא אתנו.
וראה זה פלא – הוא עדיין לא מקבל את דעתנו.
3. עוברים להנחה השלישית – העומד מולנו גם יודע את האמת וגם יודע שאנחנו צודקים, אבל הוא בכוונה לא מסכים אתנו, סתם להרגיז, סתם להכעיס.
בשלב הזה נכנס הדיאלוג ללופ חסר תוחלת שאין סיכוי לצאת ממנו מורווח… מתווכחים, פשוט בשביל להתווכח. ואין זה פלא כלל – שוויכוח על דעות שונות יכול להוביל בקלות למריבה בין אנשים.
עכשיו, יש לכם מושג מי הוא העומד מולכם בוויכוח ומה בדיוק עובר לכם בראש במהלכו. ובכל זאת בחרתם להתווכח. אין לי וויכוח עם ההחלטה שלכם. יש לי רק הצעה:
* * *
שלב הסיום – או איך לגמור בזמן?
שני סוגי ויכוחים קיימים בעולם. כן, שניים בלבד. ויכוח על אקסיומות או ויכוח על דעות.
ויכוח על אקסיומות
מי מוכן לצאת מהבית (נגיד שלילה וחורף וקר) רק כדי להתווכח על נכונות ההיגדים הבאים?
הערה: מותר להתווכח על אקסיומות אם אתם מדענים מקצועיים או סקרנים חובבים. לכו על זה. אולי תזכו להימנות על עשרות בודדות של אנשים ששינו את הידע בעולם.
ויכוח על דעות
זהו הוויכוח הנפוץ מכולם. קיימת כנראה יותר מאמת אחת – זו התלויה בעיני המתבונן. זו היא אמת סובייקטיבית בלבד, אבל עבור האוחז בה, היא-היא האמת היחידה.
זכרו שהזכות לאחוז באמת סובייקטיבית שווה לכול. והזולת מחזיק באמת שלו בדין, כמוכם. אבל אל דאגה, אני לא מתכוננת לגזול מכם את כל התענוג. אפשר לייצר 3 סבבים של "פינג-פונג". אתה אומר – הוא אומר, כך שלוש פעמים. תיהנו מהוויכוח במשך שלושה מהלכי פינג פונג, אם לא הצלחתם לשכנע, ככל הנראה גם לא תצליחו. הפסיקו ברגע זה, לחצו ידיים, הנידו ראש בהוקרה (ולמתקדמים, לכו לבית הקפה הקרוב לאכול עוגת שוקולד חמה לצד קפה טעים). תמיד יש יותר מאמת אחת וכמה טוב שכך!
ובעניין וויכוח על דעות, מילה אישית: לעולם תדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. זה עובד בשבילי.
איזה אושר זה שכולם צודקים
"אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם."
(וולטר, פילוסוף וסופר צרפתי)
אני מודה, זו הנאה אישית צרופה להפיץ מעט זרזיפי אושר בקרב אלפי הצופים בתוכנית.
אלא כמי שמתרחקת מוויכוחים ופוליטיקה כל חיי, אני מוצאת את עצמי לאחרונה נפגשת בחדר האיפור, במסדרון ובחדר ההמתנה עם עשרות פוליטיקאים ויועצים פוליטיים ודוברים ועורכי דין ועיתונאים המתפרנסים מהצורך להיות צודק, מהמחויבות האישית לנצח!
והחודש במיוחד סערו הרוחות בוויכוחים אינסופיים סביב מערכת הבחירות הקרבה בישראל, סביב זו שהסתיימה ממש לפני שבוע בארה"ב, וכמובן המצב הממש לא פשוט בדרום ועכשיו גם במרכז הארץ.
הקולות העולים מן הטלוויזיה רמים ולעיתים אף פוגעניים. ואני שואלת את עצמי – למה? למה אנשים בוחרים לבזבז הרבה מהזמן היקר שלהם בניסיון להוכיח שהם צודקים? איך זה בדיוק מועיל להם בחיים האישיים?
האמת שזה ממש לא היה מעניין אותי, אלמלא ידעתי כי תכונת הווכחנות/הצדקנות/הנצחנות מהווה "מעכב אושר" משמעותי ביותר, פוגעת באיכות החיים, במצב הרוח ומעל לכול בבריאות.
אז… ממש בשבילכם, הכנתי את "המדריך לווכחן המאושר".
נצחנות (מלשון ניצחון), היא תכונה שדוחפת אדם לרצות לנצח בכול מחיר, להיות צודק, להיות הכי חכם ולומר את המילה האחרונה. ברוב המקרים, יוצא הנצחן מוויכוח בידיים ריקות – שום דבר באמת לא קרה שם, הוויכוח הפך למריבה והמתווכחים יוצאים בכעס, עצבים ותסכול גדול.
אני לא נגד וויכוחים. אני בעד ויכוחים "חכמים". לאלה יש גם היבטים חיוביים – במהלכם אנו מעשירים את הידע שלנו, לומדים ומתפתחים. ויכוחים שדרכם מתבררת לנו לעיתים עמדתנו בדרך צלולה יותר, ויכוחים שבהם אנו נחשפים לתפיסות עולם חדשות. ויכוחים המחדדים את מחשבתנו, מגמישים את תפישותינו ומאתגרים אותנו להשתפר עוד ועוד. וגם… נותנים לנו במה "לפלטר" החוצה מצוקות ומפגעים נפשיים.
אבל מי מאתנו באמת מתווכח בשביל כל אלה? למה אנחנו שוב ושוב מכניסים את עצמנו לוויכוחים "לא חכמים", שמתסכלים ומתישים במקרה הטוב או ממש פוגעים בנפשנו או בדימוי העצמי שלנו, במקרה הפחות טוב. ומשעה שכבר התחלנו, למה, לכול הרוחות, אנחנו לא יודעים לעצור?
מכירים ויכוח בו אין אנו שומעים כלל את דעתו של הזולת? ובמקום זאת אנו עסוקים כל העת בהגנה על דעתנו, כאילו אנחנו היחידים בעולם כולו שבאמת מבינים, היחידים שצודקים? למעשה, תכונת הנצחנות לא סובלת באמת את מעמד "הוויכוח", וכאן אנחנו מפספסים!
* * *
נתחיל בשלב ההבנה – למה אנחנו מתווכחים בכלל?
שלוש הנחות מבית מדרשו של התת מודע, הקשורות לדימוי עצמי, הגנה עצמית והישרדות, להלן:
1. צודק = חכם, כבר למדנו דבר אחד או שניים בחיים ואנחנו יודעים שאפשר לסמוך על אנשים חכמים. כאלה שמבינים, שתמיד יודעים לקרוא את המפה, שמחזיקים בפתרונות.
אז אם כדאי להקשיב לאנשים חכמים, אנחנו צריכים להיחשב כאלה, על מנת שיחשיבו גם את דעתנו.
2. צודק = בטוח, כולנו מחפשים רמת ביטחון כזו או אחרת בעולם של שינויים תמידיים וחוסר ודאות מתמשך. ואם אנחנו נחשבים כצודקים סימן שאנחנו יודעים מהי האמת ואין דבר המעניק ביטחון גדול מלדעת את האמת לפני כולם, ויותר מכולם.
אז כדאי לנו לנצח בוויכוחים, כי אז כנראה אנחנו צודקים, יודעים את האמת ועל הדרך גם… בטוחים.
3. צודק = כוח, תשאלו כל זכר אלפא בלהקה, או כל מלך או מנכ"ל מה הערך של "להיות צודק". בידיהם השליטה על הזולת והכוח לצוות. בהם איש אינו מעז לגעת. הם האחרונים לשרוד.
ובעולם בו הישרדות הוא ערך מרכזי, חשוב שנהיה בעלי כוח – כוח פיזי, כוח השפעה. כי החזק שורד.
כל אלה הם גורמים חיצוניים המשפיעים על התנהלותנו בעת וויכוח, אך אינם מהותיים לוויכוח. אין להם שום קשר לתוכן המחלוקת. יותר מכך, בדרך אבסורדית – לפחות במידה שאינה משרתת את האינטרסים שלנו – גם כאשר לעיתים כבר ברור לנו שאנחנו לא צודקים, חשוב לנו להיראות כאילו אנחנו יודעים הכול!
כדי שנהנה מוויכוחים ונפיק מהם את היתרון שהם יכולים להעניק לנו, בואו נתחיל לעיין במדריך:
* * *
שלב בחינת המועמד לאירוע הוויכוח – מי הוא? האם ראוי להתווכח אתו ובאיזו מידה?
לקראת ובטרם כל אירוע של ויכוח הממשמש ובא, בחן את בר הפלוגתא שלך:
1. אם מדובר באדם, אשר בלשון המעטה, אין אתה מעריך את דעתו, הרי שמראש אתה יכול להניח שלא יתרום לך דבר וממילא לא יצליח לשכנע אותך.
אל תתחיל, חבל על הזמן. התוצאה תהיה קשה, אתה תקלל אותו ואת האימא שלו ובסוף תתעצבן ותעמיד את לחץ הדם שלך במבחן. שאריות מרירות וחמיצות המאפיינות וויכוח שכזה נשארות בתודעה שלנו זמן רב ומפרנסות את תחושת הסבל שלנו.
2. אם מדובר באדם שנראה לך כי ראוי להתווכח אתו.
נסה את מזלך (ראה בהמשך "סבבים של פינג-פונג")
3. אם מדובר באדם ידען, בקיא ומומחה בתחומו, אתו אתה מתכוון כרגע לפצוח בוויכוח.
חשוב פעמיים ושקול (ראה בהמשך "וויכוח על אקסיומות")
* * *
שלב תרשים הזרימה – או מה עובר לנו בראש?
בעת ויכוח אנו מניחים בזו אחר זו שלוש הנחות יסוד (משעשע, תבדקו בעצמכם):
1. הנחה ראשונה – העומד מולנו הוא "בור" – הוא פשוט לא יודע, ואם הוא יודע – אין הוא מבין. מקורות המידע שלו מוגבלים, אין לו גישה לנתונים שבידינו… בקיצור, "מסכן"!
אז, אנחנו שמחים לשתף אותו במידע המצוי בידינו. טורחים בלהט ומסבירים באריכות ומדגימים…
וראה זה פלא – הוא עדיין לא מסכים אתנו.
2. עוברים להנחה שנייה – העומד מולנו הוא "אידיוט" – אחרת לא ניתן להבין את התעקשותו. עכשיו הוא כבר חשוף למידע הקריטי אבל הוא פשוט לא יודע מה לעשות אתו, איך לסדר את העובדות נכון, להעמיד משקלות לאיזון, להקיש את משמעותן. בקיצור, הוא עדיין לא רואה את התמונה הכוללת.
אז, אנחנו מתחפשים לסוכני ארגון ושיטות. מסבירים שוב, מדגימים, מציירים ומשרטטים בתחושת שליחות. מנסים כמיטב יכולתנו ובטוחים שהפעם זה קורה. שהוא אתנו.
וראה זה פלא – הוא עדיין לא מקבל את דעתנו.
3. עוברים להנחה השלישית – העומד מולנו גם יודע את האמת וגם יודע שאנחנו צודקים, אבל הוא בכוונה לא מסכים אתנו, סתם להרגיז, סתם להכעיס.
בשלב הזה נכנס הדיאלוג ללופ חסר תוחלת שאין סיכוי לצאת ממנו מורווח… מתווכחים, פשוט בשביל להתווכח. ואין זה פלא כלל – שוויכוח על דעות שונות יכול להוביל בקלות למריבה בין אנשים.
עכשיו, יש לכם מושג מי הוא העומד מולכם בוויכוח ומה בדיוק עובר לכם בראש במהלכו. ובכל זאת בחרתם להתווכח. אין לי וויכוח עם ההחלטה שלכם. יש לי רק הצעה:
* * *
שלב הסיום – או איך לגמור בזמן?
שני סוגי ויכוחים קיימים בעולם. כן, שניים בלבד. ויכוח על אקסיומות או ויכוח על דעות.
ויכוח על אקסיומות
מי מוכן לצאת מהבית (נגיד שלילה וחורף וקר) רק כדי להתווכח על נכונות ההיגדים הבאים?
- באמצע החודש העברי נצפה בשמים ירח מלא
- מים רטובים
- קיץ ישראלי חם יותר בממוצע מחורף
- השמש תזרח מחר בבוקר
- יש יותר מטעם אחד, צבע אחד, דעה אחת…
הערה: מותר להתווכח על אקסיומות אם אתם מדענים מקצועיים או סקרנים חובבים. לכו על זה. אולי תזכו להימנות על עשרות בודדות של אנשים ששינו את הידע בעולם.
ויכוח על דעות
זהו הוויכוח הנפוץ מכולם. קיימת כנראה יותר מאמת אחת – זו התלויה בעיני המתבונן. זו היא אמת סובייקטיבית בלבד, אבל עבור האוחז בה, היא-היא האמת היחידה.
זכרו שהזכות לאחוז באמת סובייקטיבית שווה לכול. והזולת מחזיק באמת שלו בדין, כמוכם. אבל אל דאגה, אני לא מתכוננת לגזול מכם את כל התענוג. אפשר לייצר 3 סבבים של "פינג-פונג". אתה אומר – הוא אומר, כך שלוש פעמים. תיהנו מהוויכוח במשך שלושה מהלכי פינג פונג, אם לא הצלחתם לשכנע, ככל הנראה גם לא תצליחו. הפסיקו ברגע זה, לחצו ידיים, הנידו ראש בהוקרה (ולמתקדמים, לכו לבית הקפה הקרוב לאכול עוגת שוקולד חמה לצד קפה טעים). תמיד יש יותר מאמת אחת וכמה טוב שכך!
ובעניין וויכוח על דעות, מילה אישית: לעולם תדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. זה עובד בשבילי.
איזה אושר זה שכולם צודקים
"אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם."
(וולטר, פילוסוף וסופר צרפתי)
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
