האגו שלי ואני יצאנו לאודישן

יש הפתעות בחיים. השבוע לראשונה בחיי, זומנתי לאודישן!
התבקשתי לתת הרצאה במסגרת עלייתו לארץ של מוסד לימודי מרתק עם סניפים ברחבי העולם.

שנים רבות אני עומדת מול קהל – בקבוצות קטנות או מול אולמות של מאות ואלפים. בישיבה נמוכה על כריות, או על במה עם כל השפיל. זה עדיין לא אומר שלפני "הרמת מסך" אין לי פרפרים בבטן וסחרחורת קלה איתם למדתי כבר לחיות בשלום ואפילו מצאתי שנוכחותם משאירה אותי דרוכה וערנית, מבוישת ואנושית.

מנגנוני הגנה יש לכולנו, אנחנו מאמינים שהם שומרים עלינו מפני עצמנו. הפעם, לרגל האודישן הראשון בחיי התגייס למשימה ראש מנגנוני ההגנה, והקטלני שבהם – 'אגו' שלי.
"מה פתאום אודישן?" יש לך מספיק חותמות בדרכון הקריירה… את ואני לא צריכים את זה! – אמר את דברו בקולגיאליות פטרונית 'אגו' נחרץ וזעפן שלי.

אנחנו מכירים המון שנים ואני אוהבת אותו, הוא תמיד שומר עלי ומלא בכוונות טובות. ליטפתי את ראשו הקטן ורק אז דיברתי אליו בנחת: "אני מבקשת ממך קצת זמן לעצמי – לחשוב ולראות מה אני עושה עם האודישן הלא מתוכנן הזה… בבקשה אל תלחץ. לוקחת יממה וחוזרת אליך עם תשובות"… הוא רגיל לשיח הזה, שחרר בכניעה, ואני הלכתי לחשוב.

מצד אחד הוא צודק, יש לי רזומה מרשים ומוערך. מצד שני, זו הזדמנות נדירה לעמוד בפני קבוצה רצינית של מקצוענים – חיות תקשורת, אנשי עסקים ועוד צוות גדול של בוחנים ולקבל משוב נקי חותך ומדויק על עבודתי.

חזרתי אל 'אגו' שלי שישב מכווץ על הפוף האדום בפינה שבסלון, כוסס את ציפורניו וממתין לתשובתי.
"יקירי, סלח לי, הפעם אני הולכת על זה, אתה יכול להצטרף להרפתקה, או להישאר כאן, לבחירתך."
"את השתגעת!" קבע בפסקנות צדקנית השמורה לאגואים שבטוחים שהם יודעים.
"לא, חבר יקר, לא השתגעתי. יש לשנינו הזדמנות נדירה לעמוד למבחן אמתי. אם פסק הדין יהיה חיובי נקבל חיזוק לביטחון העצמי, ואם לא – לפחות נדע כי יש לנו עוד דרך ארוכה לשיפור ולמידה. אין לנו מה להפסיד, רק להרוויח."

'אגו' משך בכתפיו, הרים את ישבנו הקטן וליד הדלת לא התאפק ומלמל בפולנית מדוברת "אני סומך עליך, יש לך הגיון בריא… אבל אם תיכשלי – שלא תגידי שלא הזהרתי!"

בבוקר האודישן עברתי בזריזות על הטקסט שתרגמתי לעברית, נותרה לי שעה להתכונן ואני שונאת ללמוד בעל פה. "את לא בנויה לדקלם הרצאות של אחרים. את אדם יוצר" קפץ 'אגו' על ההזדמנות "תודיעי שאת לא מגיעה כי לילד שלך יש שעורה בעין וחייזרים ירוקים חוסמים את גהה". לרגע באמת לקחתי את הסלולרי ליד אך מיד הנחתי אותו בחזרה, התאפרתי בעדינות, התלבשתי מדוגמת, הכנסתי את הדפים לניילונית ויצאתי לדרך – כי הזדמנויות לא מפספסים!!! (שיעור שלמדתי לפני שנים רבות עליו תוכלו לקרוא בפרק ה- Wake-Up בספר "מותר ואפשר להיות מאושר")

נכנסתי לאולם עם הפרפרים והסחרחורת. נשמתי עמוק והתחלתי לעבוד – חצי דקה של מאמץ להיצמד לטקסט המקורי הספיקה לי. אז הנחתי את הכרטיסיות ש'אגו' הכריח אותי להכין, הורדתי את מסכת המרצה המנוסה והתחברתי לרוח החופשית שבי… התחלתי לעוף, מצוידת בעצמי וביכולותיי, מקשיבה לקול הפנימי שאף פעם לא אכזב אותי, צוחקת, מחייכת, מפעילה, מאושרת, משחקת על הבמה במקום שהכי טבעי לי.

בתום חמש עשרה דקות השופטים פרצו במחיאות כפיים. קדתי את 'קידת הנמסטה' הנבוכה שלי, אספתי את חפציי ויצאתי לרחוב. בחוץ ירד גשם עז, ישבתי באוטו הכחול והחבוט שלי, החזרתי דופק לסדרו ומוח למצב ON מודע. רק עכשיו מילים, מושגים וחוויה התחברו לי – עשיתי אודישן לקריירה, קריירה ארוכה של שנים רבות שמעולם לא נבחנה באמת. גם היום דייקתי את החיים שלי בעוד קצת – התמודדתי עם הפחדים שבתוכי, אילפתי עוד קצת את 'אגו' המתוק והזעפן שלי והוכחתי לעצמי שהדרך הנכונה היא להיות נאמנה לעצמי.

"לקום בכל בוקר ולדייק עוד קצת את החיים" זו תודעת אושר!
את 'קריירת החיים' כל אחד יכול לדייק, דרוש רק אומץ לעמוד מול שופטים אמתיים ולהעמיד למבחן את מיומנויות החיים השחוקות שלנו.

נאמר למשל שנרצה לעשות לעצמנו אודישן הורות – טבעי שנבחר בילדינו כבוחנים. לאודישן זוגיות – בן/בת הזוג שלנו (גם אלה מהעבר) ישמשו כחבר מושבעים מצומצם אך מהימן. באודישן קריירה – עמיתים יעשו עבודה טובה, אודישן חברים עושים מול החברים כמובן, וכל-אדם אפילו הקופאית בסופר יכול להיכלל בחבר השופטים של אודישן החיים.

"אני אוהב אותך וגאה בך" לחש לי 'אגו' ברכות מפויסת.
"גם אני אותך, ידידי המסור… תודה שאתה שומר עלי, ותודה מיוחדת שהסכמת להצטרף ולבוא איתי – ביחד אנחנו צוות מנצח!"

קוראיי היקרים, אני יודעת שזה רעיון קצת מוזר להעמיד את עצמנו למבחנים, אבל בחיי שכדאי לנסות, מרוויחים מכל הכיוונים: