בלוג הציפור

בית הבראה לגוף, לנפש ו... למוח!

הבריאות שלי נפגעה בחודשים האחרונים ועד שזעקותיה השבורות לא החרישו  את אוזניי, התנהלתי כסומא, נחושה לעשות באהבה גדולה ובשליחות כל מה שצריך - עבור בניי ומשפחתי האהובה, עבור לקוחותיי הנפלאים שנפשם סדוקה עכשיו יותר מאי פעם, עבור נועציי שאיבדו כיוון ואחיזה בתקופה כה מטלטלת, עבור התלמידים שלי - מאמנים ומטפלים מופלאים שכמהים להפוך למומחים, במיוחד עכשיו, בשל עולם שהתהפך על כולם וזקוק נואשות לאנשי מקצוע מצוינים.

ואני חיילת בצבא של עצמי.
חיילת לא מתפנקת, חיילת לא אומרת לא.
ולחיילת הזו יש משימת חיים לעזור לבני אנוש ולעשות טוב איפה שאפשר. והיא הולכת עליה בכל הכוח בלי לשאול שאלות, גם בתקופות שהיא זקוקה לנוח ולהטעין מצברים... כי ביחידת העילית שהקמתי עוצרים רק כשנגמרת המשימה. ומשימת העזרה לאחר, לעולם לא נגמרת.

מאחר והגעתי לקצה של עצמי שלא היטיב עימי, החלטתי להיות נחמדה אלי, לעצור את הרכבת השועטת ולרדת להפסקה... שלושה שבועות של מנוחה באי קטן פשוט, בבית מבודד בהרים. טבע, שקט, אוכל בריא, מוסיקה, קריאה, תנועה מדודה... הבראה.

נשמע הגיוני ואפשרי... אבל רק לכאורה,
כי למוח האנושי יש דרכים משלו, וכשמתייחסים אליו לא יפה זמן ממושך מדי, הוא מתרגל! הוא מתרגל לרע כשם שהוא מתרגל לטוב. וכשהוא מתרגל נחרצים בו ערוצים שהופכים לטבע שני, וכדי לשנות את אלה צריך לגייס הרבה נחישות וכוח רצון. 

כבר שנים שאני מתעוררת מוקדם בכל בוקר, יוצאת לספורט אינטנסיבי במים או בטבע, מתדלקת בקפה שחור או שניים, מתחילה יום עבודה ב 9:00 ומסיימת בחצות ולפעמים קצת יותר. אם לא הייתי מאוהבת בעבודה שלי, בתלמידים, במטופלים, בנועצים ובמתאמנים שלי, אם לא הייתי נטענת בטירוף מלהעביר הרצאות, לשדר ברדיו, להצטלם לטלוויזיה, לכתוב את ליבי ומחשבותיי לפורטלים השונים, לייצר ולברוא מודלים וטכניקות עבודה מטייבות חיים לכל אדם ולאנשי מקצוע בארץ ובעולם... ייתכן והייתי עוצרת מזמן את הקצב. אבל התשוקה לעשייה המבורכת ששוזרת את  עבודתי בחיי מזרימה בגופי אדרנלין שמשכיח כל קושי או כאב. 

כן, גם הסנדלרית הולך יחפה... לפעמים.
אז לקחתי את המושכות לידיים. הקשבתי לגוף שהרים דגל לבן, ולכמה מאהוביי - קניתי פיג'מה רכה ונעימה, ארזתי טרולי זעיר עם כמה פריטים בסיסיים כדי לשמור על מינימליזם תפיסתי שמעודד שקט פנימי, ערמת ספרים להתנתקות ואת מזונותיי המיוחדים כדי שלא אצטרך להתרוצץ ולחפש... רק להיות.

כוונות טובות, מציאות אחרת.
המוח שמתורגל אינו מרפה בקלות. הוא מנסה בכל דרך לגרום לי "לחזור למסלול", בעוד אני נחושה להגיע לשלווה ומנוחה, מתוך ידיעה ששלושה שבועות 'אחרים' יאפשרו לי לפתוח ערוץ חדש במוח שאוכל להמשיך ולהעמיק כשאשוב לשגרתי האהובה. וכשיהיו לי שני ערוצים פעילים - אחד של טירוף ואחד של שלווה - אוכל לשוב לתנועה מיטיבה במרחב שמתקיים בין קצוות של הוויה.

מתחילה להטמיע הרגל חדש...
פותחת את הבוקר מוקדם עם מים חמימים-לימון-נענע מהגינה, על הטרסה שמשקיפה לעבר הרים וים. מתמזגת עם צרצור הציקדות ונעירות החמור שהופכים אט-אט לרעש לבן, מתרגלת צ'י קונג למתחילים לצלילי מוזיקה שקטה, ממשיכה בהליכה רגועה של שעה וחצי בשבילי ההרים ובכרמים, משוחחת עם חרדונים ודבורים וציפורים. ואז מתיחות, מדיטציה, מקלחת וארוחת בוקר רגועה. ובכל יום דוגמת משהו קטן שעושה לי טוב - פוגשת אנשים מעניינים, מבקרת בכפרים קטנים שעצרו מלכת, מתעקשת על אוכל בריא... ומייצרת כמה שיותר שקט.

לא קל, אני מודה.
העבודה מגיעה לעתים גם לכאן. וכשהיא מאיימת לסחוף אותי אני משתדלת לחזור למוטב מהר ככל האפשר. מזכירה לעצמי שאני חיילת ורק המשימה התחלפה - לחרוץ במוחי הקודח ערוץ חדש-ישן-נשכח, של שלווה. 

בפסיכולוגיה החיובית מדברים על נוסחת האושר כהנאה+משמעות=אושר (ורצוי בעשייה אקטיבית). אז משמעותהייתה ועדיין יש לי - מלאה ועצומה! ההנאה שלי ששילמה מחיר כבד לאחרונה - הצטמקה וכמעט שנשכחה. והנה אני כאן עסוקה בעשייה אקטיבית מודעת, מעוררת את הנאתי - היפהפייה הנרדמת, שהסומק חוזר ללחייה והיא חוזרת לחיים.
וזה מרגיש כל כך, כל כך... נעים! 

תודה לך מוח יקר ואהוב, שמאפשר תמיד לעשות תיקונים
עם התבוננות מיטיבה, עשייה נכונה, התמדה, נחישות ואמונה... אפשר אחרת, אם רק מספיק - רוצים!... ואני... רוצה!

עוד על תרגול ערוצי המוח - בפודקאסט עשרת הפרקים "מותר ואפשר להיות מאושר" ברדיו מהות החיים - כאן