אינטואיציה – לחיות בשלישייה


"הימנעות וכניעה" עניתי לו מביטה מהופנטת בגרגירי החול המרקדים לי  מול העיניים בבריזת הבוקר המוקדמת, אי שם על גבול מצריים.
"הימנעות מהשתלטות של נתונים וכניעה לניקיון הרגשות והחושים". "אמא זה מסובך. תסבירי" הוא ביקש

"מה אתה מרגיש עכשיו?" שאלתי

"שלווה גדולה" הוא ענה

"מה אתה חש עכשיו?"

"בריזה נעימה מלטפת, קרירות בגוף, צריבה קלה בעיניים וקנה נשימה צורב" הוא השיב יפה וכל כך מחובר.

"ועל מה אתה חושב?"

"על כלום"

"זה כל מה שאינטואיציה צריכה – לא פחות ולא יותר" חתמתי את השיחה לעת עתה.

התרוממנו מהסלע, אספנו את ספלי הקפה השחור וצעדנו בדממה אל הבקתה. ידענו שהשיחה רק התחילה, שהנושא עדיין מבקש הרחבה, העמקה, הבנה…  אינטואיציה.

בערב ליד המדורה, עם יין משמח, עטופים בכירבוליות ובוהים בלהבות שמלהטות בנו בשובבות מפתה, מצאתי את המרחב המתאים להמשך שיחת הבוקר… "האינטואיציה שלנו התלכלכה מכמויות מסחריות של רפש שאנחנו מכניסים למוח". הוא ואחיו הצעיר עברו לתנוחת הקשבה "התבונה האנושית שהיא המנוע של האינטואיציה – הוחלפה במרדף אחר ידע – הנאגר בנו באמצעות איסוף של מידע המורכב ממיליארדי נתונים העוברים תהליכי עיבוד במוח ומייצרים את ה'דאטה-בייס' דרכו אנו חווים את המציאות, את העולם והחיים."

"נשמע כמו בינה מלאכותית" אמר הצעיר במפתיע.

"בדיוק כך, אלא שדווקא עודף הנתונים הוא שהפך אותנו מוגבלי-אינטואיציה" עניתי לו תוך שאני מבצעת שלושה מהלכים חשובים – לגימה מענגת מהיין, מבט לשמים וקימה ממרבצי על מנת לכבות את התאורה הכתומה. חושך סמיך כבש את העיניים, השחור הפועם נעור לחיים.

"תדמיינו שאתם עכשיו לבד – לילה. חושך. מדבר – ואתם צריכים לנווט… איך? לאן? מה תעשו? מה אומרת לכם האינטואיציה?" שאלתי והמתנתי.

חיוך התפשט על פניו של הבכור שהעביר את השירות הצבאי במרחבי המדבר, בלילות של נהיגה מבצעית מאתגרת. "בקלות" הוא ענה בטוח מדי, מהר מדי. "אפעיל קשר, ציוד ראיית לילה, אקרא מפה, אעבור על נון-צדיקים, אשתמש בכל מה שיש בידי ואמצא את הדרך כמו תמיד. קטן עלי".

"מעולה… כך בדיוק היה נוהג כל רובוט משוכלל… ואם אין לך כלום, אם לא למדת לקרוא מפות, לא התנסית בציוד לראיית לילה, זה רק אתה והמדבר, מה תעשה?" הקשיתי ופניתי לצעיר שלי, נטול הרזומה והדרגות.

"אנא-עארף… בטח הייתי נעזר בחושים כמו הגששים הבדואים, כמו בסרטים. מרחרח, מקשיב לקולות, מביט לשמים, מאתר כוכבים מנחים, מחפש שבילים, עוקב אחרי חיות מדבר ליליות, מנסה לחוש את כיוון הרוח, תוהה, מתבלבל, בוכה, קם… עד שהייתי מוצא את הדרך" ענה באותנטיות של מתחילים.

"יופי. ביחד הייתם שורדים – מידע וידע וניסיון שיש לאחד, רגשות וחושים בתוליים לשני – חברו אותם ביחד לתנועה משולבת ונטולת אגו… והשביל לאינטואיציה שלכם יתעורר לחיים.

הם נשכבו על הגב, הביטו בשמים, התכנסו בתוך המחשבות של עצמם, ואני יצאתי לסיבוב רגלי, מכונסת בשבילי האינטואיציה הפרטית שלי.

________________________

אינטואיציה אינה נחלתם הבלעדית של אנשים שראו את האור, היא נמצאת בתוך כל אחד ואחת מכם. אלא כמו רבות מהיכולות המופלאות המולדות, כך גם היא נפגעה קשות במהלך החיים, עד כדי זכאות לאחוזי נכות ממש גבוהים.

כמויות נתונים בלתי נתפסות נאגרות במוח שלכם. אתם מאולפים לאסוף, לחבר, לעבד, לשכלל, כי למדתם מזמן ש"ידע זה כוח". כל כך הרבה אנרגיה מושקעת בפיתוח ה"בינה המלאכותית" של עצמכם עד שנדמה ששכחתם שקיימות בכם עוד שתי 'איכויות-מקרו' שחשיבותן עצומה עבורכם –  הבינה הרגשית והבינה החושית.

אינטואיציה יכולה להתפתח רק במרחב פעיל שמכיל את כל השלוש ביחד:

היא זקוקה לנתונים רבים ככל האפשר, היא חייבת להכיר את כל קשת הרגשות, ואיננה יכולה להתקיים ללא הצבע המיוחד שמביאים איתם חושים מחודדים. אם מי מהשלושה לא פעיל או פעיל חלקית, האינטואיציה נפגמת, מתכנסת בעצמה ומסרבת לשתף פעולה.

אם גם אתם רוצים לפתח את מרחב האינטואיציה שלכם:

1- הקפידו ללמוד כמה שיותר, לעולם אל תפסיקו. המשיכו לעניין ולסקרן את עצמכם.

2- פנו מקום לרגשות, לכולם! אל  תנסו לדלג על הכואבים, יש להם תפקיד קריטי ביכולת שלכם לחוות את החיים במלואם.

3- הקפידו לאמן את כל חמשת החושים, פעם ביום הקדישו להם זמן ומקום. 5 דקות – לטעמים חדשים… למגע עם רוח,  מים, חול, עלים… פיקחו אוזניים לצלילים ותגלו הרמוניות שאינכם מכירים… הקשיבו למנגינת הנשימה ולדפיקות הלב… רחרחו ניחוחות חדשים ממש כמו בעלי חיים… תרגלו בהייה בחפצים, צבעים, חרקים, בני אדם, כל דבר.

________________________

"הימנעות מהשתלטות הנתונים, וכניעה לרגשות ולחושים"… שבתי אל הבקתה ומצאתי אותם בדיוק באותה תנוחה, מביטים בשמי הלילה וסופרים כוכבים נופלים.

הצעיר התיישב לאטו, הביט בי ברכות ממיסה ושאל – "ואיך אדע מתי האינטואיציה עובדת בי ומתי לא?"

"לא תדע. לאינטואיציה יש חיים משל עצמה… אתה, עשה את שלך – תרגל את שלושת הבינות, וסמוך עליה בעיניים עצומות… אינטואיציה מטופחת היא גם אינטואיציה אחראית מאוד".