כל מתאמן אשר חצה את גיל השלושים כבר הגיש מספר פעמים את קורות החיים שלו או ה- CV בלעז, בוודאי כאשר מדובר במתאמנים מבוגרים יותר. בשוק עבודה דינאמי שבו אנשים מחליפים תפקיד ועיסוק מידי מספר שנים, הרי שקורות חיים אטרקטיביים וכתובים היטב נתפסים כתנאי הראשון וההכרחי ליצירת הזדמנויות. יש אין ספור ספרים ויועצים אשר מרביצים תורה כיצד לכתוב את קורות החיים וכיצד להציג אותם כדי להפוך את המועמד לעבודה למשכנע יותר.
כמנהל בכיר בעבר וכמאמן אישי ועסקי בהווה, קראתי מאות קורות חיים של מועמדים לעבודה. כולם נראים דומים להפליא, כאילו יצאו ממכבש דפוס אחיד. כולם כתובים לפי התקן המקובל, כולם מיושרים לשמאל או לימין וכמעט כולם - נכשלים בהצגת מהותו של המתאמן.
אני רוצה להציע שקורות החיים של המתאמן הם יותר מאשר רשימת "קניות" של עיסוקי עבר ותפקידים, יותר מאשר מניה של הצלחות לימודיות, יותר מאשר ספירה של ממליצים. אני טוען כי ניתן בתהליך האימון לעשות שימוש בקורות החיים של המתאמן כמכשיר מידי וזמין שאינו מחליף את שיחת ההיכרות, אך מרכז ומתמצת אותה. טיפול מושכל בקורות החיים יכול לסייע לחשוף את מפת התוצאות של המתאמן, לעזור באבחון ערכיו, באיתור עוצמותיו וחולשותיו, באבחון סל המשאבים שלו ובעיקר - בהגדרת חזונו ושאיפותיו לעתיד.
מה חסר בדרך כלל בקורות החיים?
א. השאיפות והערכים של המתאמן – רוב רובם של המתאמנים ממקדים את קורות החיים שלהם בעבר. מעטה ההתייחסות שלהם לעתיד. האם מה שהיה גם יהיה? ואם כן, מה הטעם בשינוי? לאן המתאמן חפץ להגיע? מה הוא רוצה להשיג? מה מניע אותו בחיים? מה "מעגל" אותו מחוץ לשעות העבודה? מה גורם לו לאושר ולסיפוק? מה מעכב אותו, פוגע בחדוות הפעילות שלו, ומדכא אותו?
ב. מעגלי החיים של המתאמן – מעבר לשורה קצרה לגבי מצבו המשפחתי ,מעטים המתאמנים אשר מגדירים את חשיבות יחסיהם עם משפחותיהם וילדיהם, כגון "בילוי זמן עם בני הפעוט היא פעילות מרכזית בחיי". או תחביביהם "איני מוותר על שער הציור השבועית שלי". מתאמנים חוששים ככל הנראה שאם יציגו קורות חיים שאינם מתמקדים בצד התעסוקתי יפסידו נקודות לטובת המתחרים. לדעתי, מעסיקים, בוודאי הנבונים שבהם, אינם מחפשים אנשים שבלוניים, שכל עולמם מסתכם בעבודתם, אלא עובדים עם תשוקות ועם עולם פנימי מגוון. את תשוקת הציור של המתאמן או המחויבות שלו לבנו הפעוט יכול מעסיק נבון לתרגם בקלות למחויבות לעבודה או ליצירתיות במסגרתה.
ג. כישורים, יכולות והישגים כלליים – רוב קורות החיים כאמור נראים כמו רשימת קניות של "עשיתי, מילאתי, תפקדתי וכו". אין כמעט ניסיון בקורות החיים להעלות ברמת ההפשטה ולסכם את מכלול הפעילויות לכלל עוצמות וחולשות כלליות כגון - משימתי, מצליח, הישגי, רעיונאי, יצירתי, בעל קשרי אנוש מעולים.
ד. חסמי ההצלחה של המתאמן – לעיתים קרובות ישנו פער ניכר בין מה שכתב המתאמן בקורות החיים שלו לבין מפת התוצאות שלו. פעמים רבות מדי, אלא אם מדובר באלו "המנפחים" את קורות החיים שלהם והצלחותיהם, המתאמן נוטה להפחית בערכו. ואז נשאלת השאלה מדוע לא כתב בקורות החיים מה שהתבקש להיות כתוב. כך למשל, מתאמנת בעלת רקורד ממושך וקונסיסטנטי של הצלחות חוששת לכתוב שהיא מצליחה, או מתאמן דומיננטי מצניע את יכולות ההובלה והמנהיגות שלו. ישנה כנראה הנחה נפוצה למדי בין כותבי קורות החיים שצריך להיות "כמו כולם" וכל הבלטה של תכונה ייחודית או של כישור יוצא דופן, והס מלהזכיר שאיפות לקידום ולהתפתחות אישית, עלולים לפגוע בסיכויי המועמד לעבודה.
השימוש בקורות החיים של המתאמן בתהליך האימון
אני "בונה" על מכשיר "שבלוני" וכמעט סטנדרטי כקורות החיים מערכת דינאמית ומעוררת של שאלות אשר מסייעת לפקוח את עיני המתאמן ליכולות האמתיות שלו, כמו גם לחולשותיו וחסמיו ומניעה אותו להגדיר ולהציג, בראש ובראשונה לעצמו, את מסלול החיים שהוא בוחר בו והמתאים עבורו. ניתן לעשות זאת לגבי מתאמן המציב מועמדות לתפקיד חדש, בוחן עיסוק שונה, כמו גם מתאמן שאינו שוקל שינויים שכאלה.
אני מזמין את המתאמן להציג בפני את קורות החיים שלו, ולרוב רובם של המתאמנים יש עותקים מוכנים ויחד אנחנו מנתחים אותם בצורה הבאה:
א. מה המתאמן מביא לתפקידיו ומה הוא מקבל מהם - מבקשים את המתאמן לרשום מה הביא לכל תפקיד שמילא, מה קיבל מכל תפקיד, על מה נאלץ לוותר ומה הם הדברים שגרמו לו שביעות רצון או סבל, מה מסביר את הצלחותיו או את אי הצלחותיו בכל תפקיד . מאלה ניתן "לזקק" את עקרונות הפעולה הכלליים שלו, את הערכים הפנימיים שמניעים אותו ואת החיצוניים שהוא מקרין לסביבה.
ב. מגדירים את הציפיות שלו מהתפקיד או העיסוק החדש או הנוכחי שלו – שואלים את המתאמן מה הוא מצפה להשיג במקום העבודה או בעיסוק. האם הוא שואף להתפתחות אישית, לביטחון כלכלי, למסגרת תעסוקתית מפרה ונעימה, לתמיכה, למסגרת תפקודית מוגדרת וברורה, לסיכוי לקידום. אנחנו שואפים לבחון כיצד מקום העבודה החדש או הקיים עונה או מנוגד לערכים הפנימיים והחיצוניים שלו. אנחנו מנסים לברר לאן הוא רוצה להגיע ומהו המחיר שהוא מוכן לשלם כדי להגיע לשם.
ג. מציבים את הקווים האדומים שלו – מנסים לברר מהם "המחירים" שהמתאמן אינו מעוניין לשלם. "מחירים" המתנגשים עם הערכים שלו, עם אמונותיו או הפוגמים ופוגעים במעגלי חייו האחרים.
ד. מגדירים את סל המשאבים של המתאמן – החל בכישורים, ניסיון, הצלחות, יכולות וכלה בעורף הכלכלי והמשפחתי החם והתומך או החברים האוהבים והמסייעים.
ה. ממצים את הכישורים, היכולות, ההצלחות והכישלונות שלו - ממכלול התפקידים שביצע וממעגלי החיים האחרים שלו. בוחנים אם מדובר בדפוסים מתמשכים, בתכונות ויכולות כלליים או בסיטואציות ואירועים קוניוקטורליים.
ו. מבררים את חסמי ההצלחה שלו – אלו אשר "משתקפים" בהיעדרם בקורות החיים ובאו לידי ביטוי בתפקידיו הקודמים ואשר התמודדות איתם עשויה להגביר את הצלחותיו בתפקידיו הבאים.
ח. מציגים את המתאמן כאדם שלם - כזה שיש לו "התחלה" לפני העיסוק הבא ויש לו חיים ועתיד בתפקיד ולאחריו. שמים את העיסוק והתפקיד בפרופורציה המתאימה במכלול האיזון של חיי המתאמן.
קורות החיים של המתאמן כמכשיר להגדרת חזון
הגדרת חזונו של המתאמן היא שלב הכרחי ברוב תהליכי האימון, אך מתאמנים מתקשים להתמודד עם הגדרה "מפוצצת" כמו חזון. בראייתם של מתאמנים רבים חזון הוא דבר שמניע מנהיגים כהרצל ובן גוריון ואינו נחלתם של אנשים רגילים.
קורות החיים עשויים לשמש כמכשיר מצוין המסייע בהגדרת החזון, כאשר מבקשים מהמתאמן לרשום את קורות חייו בעוד עשר שנים בעת שהוא מונה את רשימת התפקידים והעיסוקים שמילא, את הצלחותיו ואת ההישגים שרשם לזכותו. תפיסת "האדם השלם" שבה אני מאמין, תוביל את המתאמן להרחיב גם במעגלי חייו האחרים, בתחום האישי שלו, המשפחתי ובמעגלי החברים.
השימוש בקורות החיים להגדרת חזון משיג לפחות ארבע תוצאות חשובות:
א. הוא הופך את תהליך הגדרת החזון למשהו קונקרטי ומעשי ומציב אותו בפרמטרים המוכרים למתאמן.
ב. רישום קורות החיים מעמת את המתאמן עם השאיפות שלו ומהווה מעין התחייבות מצדו.
ג. הרישום במסגרת של קורות החיים מצעיד את המתאמן מתחום השאיפות הערטילאיות לתחום הטקטי והאופרטיבי, ומגדיר עבורו מה הוא באמת צריך להשיג ולא רק למה שהוא שואף.
ד. הוא הופך את הכול לאפשרי. המתאמן הרואה מול עיניו את קורות החיים שלו בעוד עשר שנים מאמין כי מימושם אפשרי ובר השגה.
כמנהל בכיר בעבר וכמאמן אישי ועסקי בהווה, קראתי מאות קורות חיים של מועמדים לעבודה. כולם נראים דומים להפליא, כאילו יצאו ממכבש דפוס אחיד. כולם כתובים לפי התקן המקובל, כולם מיושרים לשמאל או לימין וכמעט כולם - נכשלים בהצגת מהותו של המתאמן.
אני רוצה להציע שקורות החיים של המתאמן הם יותר מאשר רשימת "קניות" של עיסוקי עבר ותפקידים, יותר מאשר מניה של הצלחות לימודיות, יותר מאשר ספירה של ממליצים. אני טוען כי ניתן בתהליך האימון לעשות שימוש בקורות החיים של המתאמן כמכשיר מידי וזמין שאינו מחליף את שיחת ההיכרות, אך מרכז ומתמצת אותה. טיפול מושכל בקורות החיים יכול לסייע לחשוף את מפת התוצאות של המתאמן, לעזור באבחון ערכיו, באיתור עוצמותיו וחולשותיו, באבחון סל המשאבים שלו ובעיקר - בהגדרת חזונו ושאיפותיו לעתיד.
מה חסר בדרך כלל בקורות החיים?
א. השאיפות והערכים של המתאמן – רוב רובם של המתאמנים ממקדים את קורות החיים שלהם בעבר. מעטה ההתייחסות שלהם לעתיד. האם מה שהיה גם יהיה? ואם כן, מה הטעם בשינוי? לאן המתאמן חפץ להגיע? מה הוא רוצה להשיג? מה מניע אותו בחיים? מה "מעגל" אותו מחוץ לשעות העבודה? מה גורם לו לאושר ולסיפוק? מה מעכב אותו, פוגע בחדוות הפעילות שלו, ומדכא אותו?
ב. מעגלי החיים של המתאמן – מעבר לשורה קצרה לגבי מצבו המשפחתי ,מעטים המתאמנים אשר מגדירים את חשיבות יחסיהם עם משפחותיהם וילדיהם, כגון "בילוי זמן עם בני הפעוט היא פעילות מרכזית בחיי". או תחביביהם "איני מוותר על שער הציור השבועית שלי". מתאמנים חוששים ככל הנראה שאם יציגו קורות חיים שאינם מתמקדים בצד התעסוקתי יפסידו נקודות לטובת המתחרים. לדעתי, מעסיקים, בוודאי הנבונים שבהם, אינם מחפשים אנשים שבלוניים, שכל עולמם מסתכם בעבודתם, אלא עובדים עם תשוקות ועם עולם פנימי מגוון. את תשוקת הציור של המתאמן או המחויבות שלו לבנו הפעוט יכול מעסיק נבון לתרגם בקלות למחויבות לעבודה או ליצירתיות במסגרתה.
ג. כישורים, יכולות והישגים כלליים – רוב קורות החיים כאמור נראים כמו רשימת קניות של "עשיתי, מילאתי, תפקדתי וכו". אין כמעט ניסיון בקורות החיים להעלות ברמת ההפשטה ולסכם את מכלול הפעילויות לכלל עוצמות וחולשות כלליות כגון - משימתי, מצליח, הישגי, רעיונאי, יצירתי, בעל קשרי אנוש מעולים.
ד. חסמי ההצלחה של המתאמן – לעיתים קרובות ישנו פער ניכר בין מה שכתב המתאמן בקורות החיים שלו לבין מפת התוצאות שלו. פעמים רבות מדי, אלא אם מדובר באלו "המנפחים" את קורות החיים שלהם והצלחותיהם, המתאמן נוטה להפחית בערכו. ואז נשאלת השאלה מדוע לא כתב בקורות החיים מה שהתבקש להיות כתוב. כך למשל, מתאמנת בעלת רקורד ממושך וקונסיסטנטי של הצלחות חוששת לכתוב שהיא מצליחה, או מתאמן דומיננטי מצניע את יכולות ההובלה והמנהיגות שלו. ישנה כנראה הנחה נפוצה למדי בין כותבי קורות החיים שצריך להיות "כמו כולם" וכל הבלטה של תכונה ייחודית או של כישור יוצא דופן, והס מלהזכיר שאיפות לקידום ולהתפתחות אישית, עלולים לפגוע בסיכויי המועמד לעבודה.
השימוש בקורות החיים של המתאמן בתהליך האימון
אני "בונה" על מכשיר "שבלוני" וכמעט סטנדרטי כקורות החיים מערכת דינאמית ומעוררת של שאלות אשר מסייעת לפקוח את עיני המתאמן ליכולות האמתיות שלו, כמו גם לחולשותיו וחסמיו ומניעה אותו להגדיר ולהציג, בראש ובראשונה לעצמו, את מסלול החיים שהוא בוחר בו והמתאים עבורו. ניתן לעשות זאת לגבי מתאמן המציב מועמדות לתפקיד חדש, בוחן עיסוק שונה, כמו גם מתאמן שאינו שוקל שינויים שכאלה.
אני מזמין את המתאמן להציג בפני את קורות החיים שלו, ולרוב רובם של המתאמנים יש עותקים מוכנים ויחד אנחנו מנתחים אותם בצורה הבאה:
א. מה המתאמן מביא לתפקידיו ומה הוא מקבל מהם - מבקשים את המתאמן לרשום מה הביא לכל תפקיד שמילא, מה קיבל מכל תפקיד, על מה נאלץ לוותר ומה הם הדברים שגרמו לו שביעות רצון או סבל, מה מסביר את הצלחותיו או את אי הצלחותיו בכל תפקיד . מאלה ניתן "לזקק" את עקרונות הפעולה הכלליים שלו, את הערכים הפנימיים שמניעים אותו ואת החיצוניים שהוא מקרין לסביבה.
ב. מגדירים את הציפיות שלו מהתפקיד או העיסוק החדש או הנוכחי שלו – שואלים את המתאמן מה הוא מצפה להשיג במקום העבודה או בעיסוק. האם הוא שואף להתפתחות אישית, לביטחון כלכלי, למסגרת תעסוקתית מפרה ונעימה, לתמיכה, למסגרת תפקודית מוגדרת וברורה, לסיכוי לקידום. אנחנו שואפים לבחון כיצד מקום העבודה החדש או הקיים עונה או מנוגד לערכים הפנימיים והחיצוניים שלו. אנחנו מנסים לברר לאן הוא רוצה להגיע ומהו המחיר שהוא מוכן לשלם כדי להגיע לשם.
ג. מציבים את הקווים האדומים שלו – מנסים לברר מהם "המחירים" שהמתאמן אינו מעוניין לשלם. "מחירים" המתנגשים עם הערכים שלו, עם אמונותיו או הפוגמים ופוגעים במעגלי חייו האחרים.
ד. מגדירים את סל המשאבים של המתאמן – החל בכישורים, ניסיון, הצלחות, יכולות וכלה בעורף הכלכלי והמשפחתי החם והתומך או החברים האוהבים והמסייעים.
ה. ממצים את הכישורים, היכולות, ההצלחות והכישלונות שלו - ממכלול התפקידים שביצע וממעגלי החיים האחרים שלו. בוחנים אם מדובר בדפוסים מתמשכים, בתכונות ויכולות כלליים או בסיטואציות ואירועים קוניוקטורליים.
ו. מבררים את חסמי ההצלחה שלו – אלו אשר "משתקפים" בהיעדרם בקורות החיים ובאו לידי ביטוי בתפקידיו הקודמים ואשר התמודדות איתם עשויה להגביר את הצלחותיו בתפקידיו הבאים.
ח. מציגים את המתאמן כאדם שלם - כזה שיש לו "התחלה" לפני העיסוק הבא ויש לו חיים ועתיד בתפקיד ולאחריו. שמים את העיסוק והתפקיד בפרופורציה המתאימה במכלול האיזון של חיי המתאמן.
קורות החיים של המתאמן כמכשיר להגדרת חזון
הגדרת חזונו של המתאמן היא שלב הכרחי ברוב תהליכי האימון, אך מתאמנים מתקשים להתמודד עם הגדרה "מפוצצת" כמו חזון. בראייתם של מתאמנים רבים חזון הוא דבר שמניע מנהיגים כהרצל ובן גוריון ואינו נחלתם של אנשים רגילים.
קורות החיים עשויים לשמש כמכשיר מצוין המסייע בהגדרת החזון, כאשר מבקשים מהמתאמן לרשום את קורות חייו בעוד עשר שנים בעת שהוא מונה את רשימת התפקידים והעיסוקים שמילא, את הצלחותיו ואת ההישגים שרשם לזכותו. תפיסת "האדם השלם" שבה אני מאמין, תוביל את המתאמן להרחיב גם במעגלי חייו האחרים, בתחום האישי שלו, המשפחתי ובמעגלי החברים.
השימוש בקורות החיים להגדרת חזון משיג לפחות ארבע תוצאות חשובות:
א. הוא הופך את תהליך הגדרת החזון למשהו קונקרטי ומעשי ומציב אותו בפרמטרים המוכרים למתאמן.
ב. רישום קורות החיים מעמת את המתאמן עם השאיפות שלו ומהווה מעין התחייבות מצדו.
ג. הרישום במסגרת של קורות החיים מצעיד את המתאמן מתחום השאיפות הערטילאיות לתחום הטקטי והאופרטיבי, ומגדיר עבורו מה הוא באמת צריך להשיג ולא רק למה שהוא שואף.
ד. הוא הופך את הכול לאפשרי. המתאמן הרואה מול עיניו את קורות החיים שלו בעוד עשר שנים מאמין כי מימושם אפשרי ובר השגה.
