הזמן הוא המשאב היקר ביותר של המאמן. גם של המתאמן. הראשון, עצמאי המשווק שירותי אימון, מתמחר אותם לפי יחידות זמן וסדר יומו, כך אני מקווה, מובנה ומוגדר ביחידות של זמן ופעילות. המתאמן, לעד מונע על ידי תחושת הבהילות בדרכו להשיג יעד דחוף ומודע לזליגתו של שעון החול בעת שהוא מנסה להגדיר לעצמו כיוון לחיים.

אחד מאמצעי הבידול של האימון מצורות התערבות אחרות הוא סיוגו בזמן. המאמן והמתאמן כאחד מחויבים לחוקי האימון המעוגנים בחתירה להצלחה = תוצאות ביחידות זמן.

בהיעדרו של ממד הזמן לא ניתן להגדיר מטרות וחזון. בהיעדרו של ממד הזמן לא ניתן לקבוע מדדי הצלחה ותוצאות מדידות. בהיעדרו של ממד הזמן המתאמן "נמרח" ותוהה ואילו המאמן משחית את כישרונו ויכולותיו לחינם.

אז כיצד חוסכים בזמנם של המתאמן והמאמן?

1. אבחון מוקדם של המתאמן
 
א. האם המתאמן מתאים לפרופיל הרצוי למתאמן מבחינה אישית וסוציו-דמוגרפית? האם הוא מתגורר בתחום הגיאוגרפי שנוח ויעיל למאמן לעבוד במסגרתו (בהנחה שהאימון מבוסס על מפגשי פנים-אל-פנים)? האם הוא מסוגל לשלם עבור האימון ולאורך זמן?

ב. האם המתאמן מתאים לנישת האימון של המאמן ולמודל האימון שלו? האם המאמן באמת חש כי יש לו את העניין והיכולות לאמן אותו? האם ישנה התחברות, מה שקרוי "כימיה" בין המאמן למתאמן ונוצקת כבר בפגישת הפתיחה תשתית של אמון משותף? האם המתאמן רואה במאמן גורם מוסמך ואמפטי שיכול לסייע לו להשיג את מטרותיו?

ג. האם המתאמן מוכן ובשל לאימון ? האם בוערת בו התשוקה להשגת מטרות, ליציאה מאזור הנוחות, להישגים, ללמידה ולתובנות - לשינוי? ישנם מבחנים המאפשרים לאתר האם המתאמן נמצא "באזור הנוחות" שלו ומה הוא מוכן לעשות כדי לחרוג מאזור זה כדי להצליח.

ד. האם ניתן לאפיין את המטרות שלו והציפיות שלו מהאימון בזמן קצר יחסית? (זה דורש ניסיון ושיתוף פעולה)

אם התשובות לכל השאלות שמעלה חיוביות, ימנע בזבוז הזמן אשר עליו אני מדבר, ותימנע הסיטואציה שבה מאמן מקדיש מזמנו למתאמן שאינו בשל, אינו מתאים, אינו חפץ או פשוט אינו מחובר אליו ואל שיטותיו. מאמנים טריים ונעדרי ניסיון עשויים להיכשל באחד או ביותר מן האבחונים המוגדרים מעלה. זה מחירו של היעדר הניסיון ורק ניסיון מצטבר יחדד יכולות אלה. עם זאת, השאיפה של המאמן חייבת להיות להגיע למצב זה בזמן הקצר ביותר. אין כמו בזבוז זמן, תחושה של "מריחה", של תהיות וספקות, של היעדר כימיה בין מאמן למתאמן, של אי התאמה מקצועית (כן, איני מאמין כי האימון מתאים לכל אחד בכל מצב וכי כי כל מאמן מסוגל לאמן כל מתאמן!) כדי לרוקן את תהליך האימון מתוכנו.


2. הגדרה של תהליך האימון ומאפייניו
 
א. תיאום ציפיות - המבוסס על שני אלמנטים:
1. ההצגה למתאמן של היכולות וההתמחויות הספציפיות של המאמן. יש להבהיר למתאמן מה המאמן מסוגל להציע וכיצד ביכולתו לסייע להשיג עמו בתהליך האימון ולאלו תחומים הוא יסרב להיכנס בהיעדרם של נטיות או כישורים. אני מדבר בעיקר על "כמו ייעוץ פסיכולוגי". קל מאד להיגרר לתחום הפסיכולוגיה בגרוש. בעיקר אם המאמן מגיע לאימון מדיסציפלינות הטיפוליות. זה מחבר, זה מוכר, לעיתים זה מרגש ולכולנו נדמה שיש לנו מה לתרום. יש להימנע מכך בכל מחיר. טיפול פסיכולוגי מיועד להפוך אנשים למתפקדים. אימון אמור להפוך אנשים מתפקדים למצליחים. מומלץ לזכור את ההבדל ולא להיגרר.  כנ"ל בייעוץ כלכלי - אלא אם באמתחת המתאמן ידע מקצועי מעמיק וניסיון רב וגם אז בזהירות רבה.  כאשר עולה באימון סוגיה כלכלית הרת גורל המחייבת מעורבות מקצועית, תמיד אעדיף לשגר את המתאמן, לבחון סוגיה זו עם בעל מקצוע אחר.

2. הבהרת הציפיות של המתאמן מתהליך האימון ומעצמו. מה הוא יראה כהישג באימון? מה ייחשב עבורו כהצלחה? באיזה קצב הוא מעוניין ומסוגל להתקדם? זה אולי הביטוי המובהק לאמרה "שערכי המתאמן קודמים". לבדוק במפורש, שוב ושוב מה הוא רוצה עבורו ולא מה אנחנו חושבים שהוא רוצה או היה צריך לרצות. לא כל מתאמן שואף להגדיר עבורו חזון וחלקם מוותרים גם על הגדרת מטרות אסטרטגיות. מתאמנים רבים מסתפקים באושר רב בכך שהם משיגים את היעד למענו הגיעו לטיפול וזוכים "כבונוס" בכלים של חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח.

ב. הצגה של מודל האימון והתהליך - לרוב המתאמנים קל יותר להיכנס לתהליך אימון כאשר הם מבינים כי הוא מובנה, ומושתת על מתודולוגיה ברורה (וזו אינה חייבת בהכרח להיות נוקשה!)  ואינו אינטואיטיבי בלבד. אני ממליץ לאמץ מודל אימון עיקרי עם מודלים קטנים וספציפיים יותר לקהלי יעד מוגדרים. ראשית, קיומו של מודל אימון מסייע "למכירת" האימון. המושג אימון או קואוצ'ינגהוא מושג מעורפל ובלתי מובן ומודל אימון הופך אותו לקונקרטי, מוגדר בזמן וממוקד תועלות. שנית, מודל אימון, עוד יותר מן התהליך, שומר את האימון "על הפסים" ומונע מן המאמן לעשות קיצורי דרך מיותרים, או לחליפין סטיות והארכות זמן חסרות תועלת.

ג. חתימת חוזה עם המתאמן -  לחוזה זה שני אספקטים מרכזיים מבחינת המתאמן. הראשון עוסק בחובות ובמחויבויות האימון שלו. חתימת החוזה על ידי המתאמן מהווה ביטוי לרצינותו ולנכונותו להשקיע באימון. האספקט השני מתייחס להסדרי התשלום של המתאמן. רצוי, בעיקר כאשר מדובר בעיסוק "כאילו שליחותי" כאימון, לא להותיר את נושא התשלום מעורפל ובלתי סגור. ניתן לעגן את התשלום ביחידות זמן מוגדרות, למשל לחודש או לשלושה חודשים. היתרון הברור הוא יצירת מחויבות של המתאמן לאימון ומניעת הצורך של המאמן להתעסק בגביה.


החוזה מבחינת המאמן מחייב אותו לנהלים מסוימים, כפי שיוגדרו, לאתיקה, לשאיפה להשגת תרומה מכסימלית למתאמן וללוחות זמנים.

3. ניהול תהליך האימון

א.  הקפדה על לוחות הזמנים - יש להקפיד על המועדים שנקבעו לפגישות האימון. כאשר ביטול פגישה מצד המתאמן , פרט למקרים של "כוח עליון", יזכה לביקורת מצד המאמן ועשוי, על פי  החלטתו של המאמן לחייב את המתאמן בתשלום.       קיום מועדי הפגישות הופך את התהליך  למסודר ומהווה ביטוי למחויבות של המתאמן . זה אשר מבטל בקלות מועדי אימון, או שוכח  אותם עשוי להפגין בכך חוסר רצינות. המאמן יכול לבחון עם המתאמן את סוגיית הזמן, כחלק  מתהליך האימון ולעמת אותו עם הפער אשר נוצר בין התנהגותו בפועל לבין התחייבותו בחוזה האימון.  המאמן מחויב גם הוא למועדי האימון וכללי ההפקדה חלים גם עליו. מאמן אשר מבטל פגישה עם מתאמן ללא הודעה של 24 שעות מראש עשוי להחליט כי הוא מעניק למתאמן פגישה בחינם ובכך הוא מפגין את הסימטריה ביחסי האימון המתבקשת מן החוזה.

ב. ביצוע משימות במועדן - המשימות שעל המתאמן לבצע בין פגישות האימון יוצרות רצף תהליכי, מדגישות כי האימון אינו מתקיים רק במסגרת הפגישות, מיועדות להניע את המתאמן לרכישת תובנות חדשות, ומכשירות את הקרקע לפגישה הבאה. ניסיוני מורה כי במקרים רבים, מתאמן אשר אינו מבצע את המשימות במועד, דוחה אותן שוב ושוב או מבצע אותן חלקית אינו מפגין את המחויבות הנדרשת לאימון ולהצלחתו האישית.  אפשרות אחרת כמובן, היא כי המתאמן אינו בהכרח נעדר תשוקה או מחויבות , אך המשימות שבחר או הוטלו עליו קשות מידי עבורו או אינן משקפות את יכולותיו ורצונותיו ובמקרים אלה איתור הקשיים, הפערים והחסמים יהיה חלק מן האימון. אחד מן המתאמנים שלי ומהמבריקים שבהם, הגדיר כבעייתו המרכזית את נושא ניהול זמן האישי והמקצועי וחרף זאת, כשל שוב ושוב במשימות שבחר לבצע. רק בירור, בתהליך האימון, של התועלות שצמחו לו מהיעדר ניהול זמן וסדר יום מבורדק (את החסרונות הכיר בעצמו!) - הצליחו להניע אותו לכיוון של שינוי.

כאשר המאמן מזהה, לאחר בירור מעמיק,  כי אי ביצוע המשימות נובע מהיעדר מחויבות של  המתאמן לתהליך האימון, מומלץ לדעתי, שלא לבזבז זמן, אלא לחתוך ולהיפרד כידידים. אפשר  ובמועד אחר, בעיקר אם נוצר בסיס של אמון וחיבה בין המתאמן למאמן, הראשון עשוי לשוב לאימון כאשר ירגיש שהוא בשל ונכון לכך.

בחרתי לסיים בשלושה ציטוטים אשר יסכמו את רוח המאמר.

"האם אתה אוהב את החיים? אז אל תבזבז זמן שכן הוא החומר אשר ממנו הם עשויים." בנימין פרנקלין
"כל דקה שווה זהב למי שיש לו החזון לזהות אותה ככזו." הנרי מילר
"הזמן טס כחץ, פירות עפים כבננה." גרואוצו' מרקס

חזרה