תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder) מופיעה בעקבות חשיפה לאירוע קיצוני (לרוב חיצוני) שבמהותו כולל סכנת חיים ממשית, כגון: מלחמה, מגפה, פיגוע, אונס, אלימות ועוד. הסכנה אינה חייבת להתממש בפועל או לפגוע ישירות באדם עצמו, מספיק שהיא מתקיימת בסביבתו ובעלת פוטנציאל סיכון מוחשי.
אירוע כזה עשוי לחולל הפרעה סובייקטיבית המופיעה מיד לאחריו ויכולה להמשך שנים רבות ולעתים אף חיים שלמים. המונח שקבעה האקדמיה לתסמונת זו הוא הַלֶּמֶת.
מהם הגורמים העיקריים שמשפיעים על עוצמת הטראומה והיקפה?
1. מידת ההפתעה. עד כמה היינו מוכנים לקראת בואו של האירוע.
2. מוטת השליטה. באיזו מידה הייתה לנו שליטה על ניהול האירוע ותוצאותיו.
3. משך האירוע. כמה זמן נמשכה הסכנה.
בחינת אירוע הקורונה לאור שלושת גורמים אלה מלמדת כי זהו אירוע בעל פוטנציאל פוסט טראומטי עצום:
1. מידת ההפתעה הייתה גדולה מאוד. על אף שהמגפה התפרצה בסין בטרם התפשטה ברחבי העולם, איש לא האמין שהיא תחרוג מגבולות ארץ המקור ותגיע עד לכל קצוות הגלובוס במהירות בלתי נתפסת ותכה ללא רחם במין האנושי.
2. מוטת השליטה באירוע המתגלגל הייתה ועודנה אפסית. לא רק לנו כאנשים פרטיים, אלא גם למנהיגי העולם ולכלל האנושות שמנסה למצוא פתרונות, יעילים יותר או יעילים פחות. למעשה, עד שיימצא החיסון ידינו כבולות ואנו נתונים לחסדי הנגיף הבלתי נראה ולחסדי המדענים וחברות התרופות שעדיין נטולי כל בשורה.
3. העולם מצא עצמו מושבת כמו שמעולם לא היה, לשבועות וחודשים. מרבית תושביו מבודדים, מספר המתים עצום, הכלכלה מתרסקת וההשפעה ההרסנית ניכרת בכל תחומי החיים ללא יוצא מן הכלל... וזוהי רק ההתחלה.
טראומה, כמו זו המתוארת, גוררת עמה תגובה מידית הישרדותית ולא רציונלית, שמאפיינת בני אדם כאשר הם ניצבים בפני סכנה מוחשית, ומוכרת בספרות המקצועית כשלושת ה F's:
FREEZE המגיבים לאסון מתגלגל כזה בקיפאון ובחוסר תפקוד - מתכנסים, מאבדים כיוון ולא מתקשרים.
FLIGHT הבורחים ממקום ההתרחשות, רחוק ומהר עד כמה שאפשר, מתעלמים ממה שקורה, לא מקשיבים להוראות ובורחים מהמציאות.
FIGHT הנלחמים, שיוצאים לפעולה אגרסיבית בדרכים שונות: פורצים לרחובות, ממלאים את הרשת בשנאה, קונספירציות, ומורדים בכל מה שניתן למרוד.
שלושת הF's ההישרדותיים מתודלקים בפחד, בעוררות ובהלה, בדריכות פיזית ולעתים בהתכנסות וייאוש עמוק. תגובות אלה עשויות להמשך גם לאחר שהאירוע מסתיים, ולו משום שהמערכות הנפשיות והפיזיולוגיות שלנו חוזרות למצבן הטבעי רק בתום תהליך של ריפוי עצמי, הדורש בעצמו לא מעט זמן.
כיצד הטראומה באה לידי ביטוי?
במצב של פוסט טראומה, גם בחלוף זמן לאחר שהסתיים האירוע וחלפה הסכנה, האדם ממשיך להגיב באופן דומה ובעוצמה רבה, במכלול אופנים:
- התרחקות והימנעות - מודעת ולא-מודעת ממקום ההתרחשות, מהתעסקות באירוע עצמו, הן במחשבות, הן בדיבור וכמובן במעשה.
- פחד מהחיים, מהעולם, מהסביבה. הכול מרגיש לא בטוח ומעורר אימה. תגובה זו יכולה לעלות בעת היזכרות באירוע שהיה, וגם ללא כל קשר.
- חוויה מחדש (פלאשבקים) של זיכרונות קשים וסיוטים המותירים את האירוע "חי ונושם". האדם ממשיך לחוות את הטראומה כאילו היא עדיין נוכחת ומאיימת על חייו.
- קושי בריכוז שמתורגם לבעיות וקשיים בזיכרון, קריאה לקויה, איטיות וחוסר מיקוד בעת נוכחות בשיחה אנושית רגילה.
- ניתוק רגשי הגורם לאדישות סביבתית חברתית והסתובבות כ'זומבי' במרחב.
- עוררות גבוהה לגירויים מכל סוג ובכל עוצמה ומובילה להפרעות פיזיות כמו דופק מהיר, דריכות של השרירים, סיוטי שינה ונשימה בהולה.
הדרך "הקלה" להתמודד עם כל אלה, אך גם המסוכנת ביותר, היא לברוח מהמציאות באמצעות נטילת כימיקלים מטשטשי-כאב ומחשבות, סמים, אלכוהול ושלל התמכרויות. אלא שלא רק שאלה אינן מועילות לתהליך הריפוי, אלא מייצרות תופעות לוואי נוספות עליהן קשה מאוד להתגבר לאחר מכן.
מי מועד יותר ללקות בפוסט טראומה?
מרתק לגלות כי לא ניתן לנבא מי חשוף יותר לפתח פוסט-טראומה ומי יכול לחזור לשגרת חיים רגילה לאחר תקופה סבירה. עם זאת, מחקרים מראים שאנשים הנחשפים לאירועים מסוכנים שעוצמתם חזקה, שמתמשכים זמן רב וחומרתם גבוהה, מועדים יותר לפתח תסמונת פוסט טראומטית. כך גם אנשים שרף החוסן הנפשי שלהם נמוך, שבמקום לנהל תהליכי חשיבה ותודעה באופן תבוני, מחפשים אשמים, מייחסים כוונות זדון, מגיבים בכעס קשה, נוטים להאמין בקונספירציות וחשים כקורבנות של האירוע.
אם יש רמות שונות של פוסט טראומה, ואיך מטפלים בהן?
כמו בכל תופעה נפשית, גם כאן ישנן רמות שונות של פגיעה והטיפול בהן שונה. ניתן לחלק אותן לשתיים פלוס אחת:
1. פוסט טראומה פתולוגית מובחנת. אם התסמינים שהוצגו למעלה תוקפים אתכם או אדם שקרוב אליכם, בעוצמה חזקה ובאינטנסיביות גבוהה, אל תנסו לטפל בזה לבד, פנו לקבל עזרה מקצועית באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או טיפול פסיכיאטרי.
2. פוסט טראומה (טבעית). המופיעה בשבועות/חודשים הראשונים ומאופיינת במנעדים רגשיים קלים אך מורגשים. ניתן להיעזר במאמנים ומטפלים מתחומים שונים שמכירים מקרוב את הנושא מתחומי 'תודעת-אושר' וחשיבה חיובית, מיינדפולנס, NLP וגם משחק, אומנויות, תנועה, ספורט ועוד... רק בדקו היטב את הרקע של איש המקצוע בו אתם בוחרים, בטרם תתחילו בתהליך.
3. התוספת המעניינת כאן, מופיעה בשם שנתתי לה כחלק מעבודתי והיא פוסט-טראומה-לייט. למעשה מדובר במצב של היעדר פוסט טראומה לכאורה. ומדוע "לכאורה"? כי יש לקחת בחשבון שרוב בני האדם חווים ויחוו, בעת התרחשות מגפת הקורונה ולאחריה, תופעות פוסט טראומטיות חמקמקות ברמות נמוכות, שאינן מופיעות ברישומים הפתולוגיים. וחשוב מאוד לשים לב דווקא לקבוצה זו, הגדולה ביותר באוכלוסייה.
לקבוצה זו, אני רוצה להתייחס במיוחד ולהציע אימון אישי מיטיב שניתן לעשותו לבד או בשניים, וגם להיעזר במאמנים שמכירים את השיטה ויודעים להפעילה היטב.
התרגול כולל שלוש שאלות, הנפרסות על פני חמישה תחומי חיים, ומצריך עבודת כתיבה שמשמשת בפני עצמה כלי תרפויטי עוצמתי מאוד.
הכירו את חמשת תחומי החיים שלכם:
- משפחה/זוגיות/הורות
- חברים/מערכות יחסים
- פנאי/תחביבים/סביבה
- לימודים/קריירה/התפתחות
- בריאות פיזית ונפשית
שאלה ראשונה - מה התרחש בחייך בכל אחד מתחומי החיים בזמן קורונה?
יש להקפיד לתרגל כתיבה מבוססת חשיבה מיטבית/חיובית - להימנע עד כמה שאפשר לכתוב על החוויות הפחות נעימות, ולהתמקד עד כמה שניתן בחוויות הטובות שהיו. אם קשה לכם, נסו למנות דברים קטנים-קטנים – כמו אוכל טוב, שינה מרובה, זמן ילדים, סדרות, סרטים, ספרים, אמבטיה עם קצף ו...
חשוב להבין: אם אתם כותבים דברים מיטיבים, אין זה אומר שלא היה קשה או רע, זה רק אומר שאתם בוחרים להביט לזמן קצר מאוד רק על מחצית הכוס המלאה, ולהניח את כל היתר בצד. רק לרגע.
שאלות עזר:
- איזה דברים טובים היו כאן?
- ממה הפקתי הנאות קטנות?
- איזה דברים קטנים עשו לי נעים וטוב?
- מתי מצאתי את עצמי מחייך ושמח?
שאלה שנייה - מה למדת על עצמך בכל אחד מתחומי החיים, ואיך זה יכול לעזור לך בהמשך?
יש לנשום עמוק, לחשוב ולהרגיש, בלי הלקאה עצמית, בלי התמרמרות. כל אחד מכם חווה דברים שלא הכיר קודם. כאשר בני אדם חשופים בפתאומיות למציאות זרה, הם מוציאים מעצמם ומוצאים בעצמם גם דברים נפלאים. למשל שליטה בטכנולוגיות חדשות, בישול ואפייה, ספורט חדש, שיח קרוב עם בני משפחה, נתינה, הנאה ממוזיקה או מיצירה או מתחום עניין חדש, ובכלל מכל הדברים קטנים שלא ראיתם לפני... ואז כתבו - כיצד תוכלו להשתמש באלה בימים שיבואו.
חשוב להקפיד - היו טובים עם עצמכם, התמקדו באיכויות הטובות שגיליתם שיכולות לשמש אתכם לעתיד. את היתר תשאירו בצד. הן יהיו שם גם כשתסיימו לכתוב את מה שהיה טוב.
שאלות עזר:
- מה למדת על עצמך?
- מה הפקת לחייך מהחוויה?
- איך אתה מתכונן להשתמש במה שחווית על מנת לשפר את עתידך?
- מה היה שם שהיית רוצה לאמץ לחייך, גם בימים של שגרה?
שאלה שלישית - אלו אתגרים ופחדים עדיין נותרו בך, וכיצד ניתן להעלים ולמזער אותם?
זה הזמן לתת מקום חשוב מאוד לכל הכאב, הפחד, החששות שעדיין נמצאים בתוככם. כתבו בכל אחד מתחומי החיים את מה שעדיין מוריד אתכם ומקשה ומפחיד. כתבו בלי פילטרים, היו כנים, תכאבו, תכעסו, תצעקו, תקללו, תהיו אותנטיים לכעסים שלכם.
ואז בדקו מה אתם יכולים לעשות על מנת להניח אותם, להחליש אותם, להיפטר מהם. הכינו לעצמכם תכנית עבודה מסודרת לחזרה טובה לשגרת החיים.
אל תילחמו בקירות. נסו להבחין בין מה שבידיים שלכם, לבין מה שלא. בין מה שאתם יכולים לעשות, לבין מה שמבוסס רק דיבורים. היו יעילים. הניחו דיבורים וקיטורים והאשמות בצד, והתמקדו במה שאתן יכולים לשנות ולהיטיב, גם אם מדובר בדברים קטנים מאוד.
שאלות עזר:
- מה מלווה אותי משם ומפריע לי לתפקוד היומיומי?
- האם יש משהו שעדיין גורם לי לפחד/לחשש?
- האם ישנם דברים שעדיין עולים בי וגורמים לי קושי?
- ממה הייתי רוצה להיפטר, לשכוח, להעלים?
זכרו, כולנו ללא יוצא מן הכלל עברנו אירוע חריג בגודלו, מסכן חיים ומתמשך, בעוד שידינו היו כבולות לחלוטין ועדיין... כל אלה הם מקדמי פוסט-טראומה משמעותיים, ונראה כי אף אחד כמעט לא יצליח לחמוק מפוסט-טראומה-לייט. עזרו לבריאות הנפש שלכם ושל הקרובים לכם. ליכולת הריפוי העצמי יש כוח אדיר. תאמינו לי... אתם יכולים!
____________________
לתהליך אימון מהודק ושלם לאימוץ חוסן מנטלי בחיים, לתמיד - בהתמחות ב'אימון לתודעת אושר'
