אף אחד לא נולד מאמן או מטפל, וגם אם גילינו בעצמנו לאורך החיים נטייה טבעית לסייע לבני אדם, עדיין מחובתנו המוסרית-מקצועית ללמוד, להתפתח, להשתפשף ולשכלל את היכולות המולדות והנרכשות שלנו לדרגת אומן. שהרי חייהם של בני אדם ועתידם, נמצאים פעמים רבות בידיים שלנו. וזו אחריות אדירה.

כולנו – מאמנים ומטפלים – עושים שימוש בשתי מיומנויות-מפתח בבואנו לשרת את הלקוחות שנכנסים בפתח הקואצ'יה/קליניקה:

1. מיומנות 'האוּמָן' (המחסן) פיתוח 'האני המקצועי' דרך לימוד מתודות וטכניקות עבודה, העשרת כלים והסמכות, העמקה בהתמחויות מתקדמות, וצבירה של ידע פורמלי ובלתי פורמלי. כל אלה     מקדמים את האג'נדה המקצועית המייצגת את התהליכים שאנו מעבירים… באופן מובנה ומוכן מראש.

2. מיומנות 'הניצוץ' (היצירה) מושתתת על עקרונות פעולה פנימיים ומשקפת את המטען האישי-אותנטי שקיים בנו. היא מופיעה לרוב בצורה ספונטנית ואינטואיטיבית, אין לה ביטוי מוצהר ביעדי התהליך אותו אנו מעבירים ועל כן מאפשרת לנו לתת מענה גמיש והולם למה שמתהווה ועולה תוך כדי תהליך… ללא הכנה מראש.

נהוג לחשוב שמיומנות 'האומן' נרכשת ומיומנות 'הניצוץ' מולדת… אין זה נכון.

אני מכירה מאמנים ומטפלים רבים שנולדו עם מיומנות אומן טבעית בזכות חשיבה אנליטית מולדת. הם מבינים לעומק כל מתודה סדורה וממירים רעיונות מופשטים למבנים תהליכיים מסודרים. אלה נהנים ממיומנות 'האומן' שברובה מולדת ובחלקה נרכשת.

ולעומתם, אלה שלא נולדו עם יכולות אינטואיטיביות יצירתיות, אך מתרגלים את אומנות השליפה הרגשית ולומדים לייצר קשרים וחיבורים אסוציאטיביים מורכבים ומהירים במוח, נהנים ממיומנות 'הניצוץ'שמתפתחת ומדייקת את עצמה, לעיתים אף יותר מאלה 'המולדים'.

תמהיל דינמי מוצלח בין שתי המיומנויות בורא את ה'קול' האישי-ייחודי של כל מאמן ומטפל. ולכן יש לשאוף לטפח את שתיהן כל העת, זו לצד זו, ולדעת בכל רגע נתון מי מדבר מגרוני – האומן או הניצוץ? והיכן עובר הקו המפריד ביניהם?

אומן מחונן חייב לאמץ יכולת של ניצוץ שיצית את התהליך, ולעתים אף יעיר אותו מתרדמתו. מיומנות אומן לבדה מציידת את המאמן/מטפל באמצעים להתמודדות עם אתגרים העולים במהלך אימון/טיפול, אך לעתים חסרה את היכולת לעבוד באופן מיטיב עם רגשות שעולים, או לזקק את 'האמת' מאחורי הסיפורים שהמתאמן/מטופל מספר לעצמו, או לסייע לו במבט-על בפריסת מניפת אפשרויות הפעולה שביכולתו לנקוט.

אומן מחונן השואף להזניק את אומנותו משכיל לשכלל את יכולותיו במיומנות ניצוצית – משתלם באמנות ההקשבה הטהורה, לומד את אמנות התשאול, מפתח יצירתיות והומור, מתרגל התבוננות מסייעת, ומתמחה בשימוש במעקפים אסוציאטיביים.


ניצוץ מבריק מוכרח לרכוש כלי מלאכה של אומן, בלעדיהם הוא זיקוק ללא תוחלת. בהיעדר מתודת אימון/טיפול סדורה ומערך כלים מנוסה ומגוון, גם ניצוץ מבריק יאבד במהרה את דרכו ויוליך את הנעזר בו למחוזות אקראיים. מיומנות הניצוץ מפתה כשלעצמה, אך מאמנים/מטפלים שמסתמכים עליה יתר על המידה נוטים 'להביא את עצמם' לתוך התהליך ומרבים להסתמך על תפיסות החיים שלהם, על אמונותיהם ועל ניסיונם האישי.

ניצוץ מבריק השואף להתקדם משכיל לרכוש מיומנויות של אומן – מקפיד להתפתח מקצועית, מעמיק ידע ויכולות בהתמחויות מתקדמות, נחשף לאסכולות משלימות ומקיים שיח עמיתים רצוף.


לסיכום,

הצגתי בפניכם הסתכלות על התפתחות מקצועית דרך אבחנה בין מיומנות האומן למיומנות הניצוץ. אני מקווה שהצלחתי לבסס את הטענה ששתי המיומנויות לא רק שמזינות זו את זו ותומכות זו בזו, אלא אף מתחזקות זו לצד זו. חשוב על כן לפתח את שתיהן. יישמו רפלקציה עצמית אמיצה (מחייב כנות מקצועית אישית גבוהה), בחנו את עצמכם ואת נטייתכם לאחוז במיומנות זו או אחרת והקפידו לבחור לעצמכם מסגרות לימודיות המתמחות בשילוב שני הממדים.

בשלב זה, אני מניחה שאתם תוהים בעצמכם: איזו מיומנות מפותחת אצלכם יותר? איזו טבעית לכם יותר? והאם לאור הבשורה המעודדת ששתיהן ניתנות לרכישה, הייתם רוצים לפתח את המיומנות החלשה שלכם?… מעניין!


_______________________
על טכניקות לפיתוח ואימוץ שתי המיומנויות, בהתמחויות 'אנטומיה אימונית' ו'כירורגיה אימונית'

חזרה