עידן הניו-אייג' מבטיח חיים טובים יותר, בריאים יותר, מאושרים יותר. ודווקא אני שכבר שנים רבות עובדת ב'אושר', כלומר, חוקרת ומפתחת מודלים ומערכי למידה, מרצה ומלמדת, כותבת ספרים על חיים מאושרים ומלווה אלפי אנשים בדרכם אל המקום המיוחד הזה, חייבת לצעוק את האמת שיושבת לי בבטן עמוק... גם אם היא לא בדיוק פוליטיקלי-קורקט... והיא לא!
האושר שאתם רודפים אחריו הוא אחיזת עיניים. הוא קמפיין גאוני שמבוסס על תרמית.
אתם נוסעים בבוקר לעבודה והעיניים שלכם נשטפות בעל-כורחן בסיסמאות:
"טוסו לזנזיבר ותהיו מאושרים"
"צאו למסע קניות בעזריאלי תהיו מאושרים"
"רכשו דירה בפרויקט המגדלים ותהיו מאושרים"
קמפיינים גאוניים שעושים שימוש בוטה בכמיהה הבסיסית שמשותפת לכולכם -אושר! מתקיפים אתכם ישר בבטן הרכה מכל עבר, גלויים וסמויים. וככל שהם יותר 'מבטיחים' כך אתם יותר מתוסכלים.
אתם בדרך לעבודה, זוכרים? מאחור צופרים לכם בחוסר התחשבות, ומלפנים מזדחל טור מכוניות אינסופי שמבטיח לכם (ומקיים) כרגע רק דבר אחד - אתם שוב מאחרים. גם היום לא הצלחתם להקדים, לחמוק מהפקקים ומשאון הבוקר המייאש... ואני יודעת שניסיתם.
ואז, כשהגעתם לעבודה אתם מתיישבים עם כוס קפה בניסיון להחזיר לעצמכם טיפת שפיות ולגנוב מספר דקות עד שיתחיל הטירוף (או השעמום). מתפנקים בגלישה של בוקר בפייסבוק. שוטפים עיניים ומרגיעים את הראש לפני שהעומס מתקיף מחדש ו... שוב זה בא לכם לפנים.
לא לפי הזמנה ושלא בטובתכם, עשרות מודעות מרובעות קטנות כמו שמיכת טלאים שמישהו תפר בחוסר טעם, מבטיחות לכם שהאושר הוא כאן, או לפחות מעבר לפינה, וזה אתם שפשוט לא מבינים.
'אושר הוא לא לקבל מה שאתה רוצה, אלא לרצות את מה שאתה מקבל' ואני בכלל לא רוצה את מה שאני מקבל, אני רוצה את מה שמקבל החבר הכי טוב שלי, למה לי לא מגיע?
'לכו אחר אושרכם והיקום יפתח בפניכם דלתות במקום שהיו בו רק חומות' איזה דלתות, ומאיפה צצו להן חומות? ואחרי מי בדיוק אני צריך ללכת? איפה האושר התותח הזה נמצא?
'האושר לא מגיע, מגיעה היכולת לראות אותו' מי ההוגה? אופטיקאי מדופלם? ולי דווקא יש ראייה 6:6.
לפסוקי האושר הללו יש תבנית אחידה עד כדי חשד לקונספירציה. הם תמיד כתובים במילים מזוקקות - שפע ואור, אהבה ושלווה, חופש פנימי, האני הגבוה, האני האחר, האני המודע... ותמיד מעוצבים בשלל פונטים וצבעים - פרפרים בוורוד שחיים לנצח ופרחים עם עלי כותרת מושלמים.
ואם עוד לא נשברתם סופית אתם מגלים להפתעתכם ולחרדתכם שכל החברים שלכם - כולם בלי יוצא מן הכלל - מבלים כרגע בחו"ל או בחוף הים. לוגמים כוס בירה או יין. בשקיעה או בזריחה. מתפנקים במנת גורמה או קינוח מגרה. מסיימים עוד מרתון בקלילות מפתיעה. בני הזוג שלהם מדוגמים. הילדים שלהם מצטיינים... והסלפים שלהם מאושרים 'נורא'.
ואיפה אתם עכשיו? עשר הדקות שפרגנתם לעצמכם עם הקפה כבר עלו לכם ביוקר. בזמן הקצר הזה הספיקו להשתלשל לתיבה שלכם עשרים מיילים חדשים שדורשים תשומת לב, ארבע-עשרה הודעות ווטס-אפ, חמישה טלפונים שלא נענו, אחד מאימא שדואגת. ועם כל רגע נוסף ה- TO DO LIST שלכם מתרבה כמו בכלוב של שפנים שטופי זימה.
אתם נשענים לאחור בכיסא, תופסים את הראש, מחפשים משכך כאבים או זנב של ג'וינט ושואלים את עצמכם מה לכל הרוחות רוצים ממני? מה הקטע של הקמפיין המושקע הזה לאושר?
קמפיין אמרנו? בואו נבחן את הכותרות שהוא מציע:
אתם מתבקשים 'לשחרר'
אבל איך משחררים לכל הרוחות? איך נפטרים מדפוסים וממחשבות מציקות? איך משתחררים ממחויבויות עליהן אתם חתומים? איך נמנעים ממחירים כבדים? ובכלל שחרור הוא אפיזודה רגעית חולפת שאחריה תמיד מגיעה התחייבות נוספת. ואז מה?
אתם מתבקשים 'לזרום'
מזכירה לכם שמצב הצבירה שלכם הוא מוצק. עכשיו נסו לזרום. ונאמר שהצלחתם אז לאן אתם מזרימים את עצמכם? מאיפה? באיזה כיוון? מה מחכה לכם בסוף? ובכלל מי אמר שזרימה טובה מתנועה איטית מתונה? הרי הצב והנהר מגיעים בסוף לאותה התחנה.
אתם מתבקשים 'לחיות בכאן ועכשיו'
היכן נמצא ה'כאן' הזה ואיך מאתרים את ה'עכשיו'? השנייה שחלפה היא 'עבר' וזו שבפתח היא ה'עתיד'? ואיך זה מסתדר עם כל משפטי המנטורינג שדוחקים בכם לכוון אל הירח ואל הכוכבים כדי להגיע למשהו בחיים? אז מה יותר נכון להצלחה כאן, עכשיו, או שם? ובכל מקרה הזמן חמקמק כזבוב הודי עצבני אותו תנסו ללכוד בכף היד.
אתם מתבקשים 'לחיות באיזון'
איזון בין מה למה? בין טירוף לבין שלווה? בין מחשבות למציאות? בין פרשנויות לבין עובדות? בין מנוחה לעבודה? בין תלות לעצמאות? בין האחר לבין האני? בין הרוח לבין החומר? בין... אין לכם סיכוי. כדי לאזן את כל אלה דרוש לוליין מיומן. נסו לעמוד על כדור עגול ולהתאזן, כשתצליחו להתייצב ולא לזוז, תודיעו לי...
אתם מתבקשים 'להתחבר'
לאן להתחבר? אל מי? איפה השקע? בפנים? בחוץ? איך נראה ומרגיש הגנרטור שאמור להטעין אתכם? ובכלל חיבור תוקע אתכם במקום בעוד שלפני רגע קיבלתם הוראה לזרום. אפשר להשתגע.
אתם מתבקשים "לצאת מאזור הנוחות"
למה לצאת אם נוח שם? למה דוחפים אתכם כל הזמן קדימה כשלעיתים קרובות דווקא הסתכלות נינוחה על מה שיש לכם כבר, על כל מה שהשגתם בעמל רב, מביאה עימה שלמות ושמחה והודיה על כל הטוב שיש לכם.
אתם נקראים "לפרוץ גבולות/לשבור תקרות זכוכית"
גבולות ותקרות אינן דבר רע בהכרח. יש להם תפקיד חשוב בשמירה עליכם, בהתוויה של דרך, בהסתכלות רחבה של "עד לאן? ובשביל מה?". גבולות מלמדים אתכם להעשיר, להעמיק ולהגדיל את הקיים, הרבה לפני שאתם יוצאים לרעות בשדות חדשים - שאולי נראים מאוד מפתים, אבל הם לא תמיד כאלה. בכלל.
אתם נקראים ל"חפש את השיעור"
לא תמיד יש לכם שיעור, ובטח שלא בכל דבר. כשנופלים, לפעמים כדאי פשוט לעמוד לרגע ולקבל את מה שקורה, ממש כפי שהוא קרה. כן, הפתעה. לפעמים אין שיעור, לפעמים דברים קורים סתם בלי שום סיבה מיוחדת.
והכותרת החביבה עלי ברשימה, היא... 'העצמה'
כולם מנסים להעצים אתכם, כל הזמן, כאילו אתם חדלי אישים, נטולי יכולות, אנשים חלשים... אתם לא! כל אחד מכם הוא עולם ומלואו, אתם גרסה חד-פעמית על פני הכדור, לא הייתה כמוכם ולעולם לא תהייה... ומי הם אותם מעצימים? האם הם כל כך עוצמתיים בעצמם? ומהיכן הם קיבלו כוחות-על?
ולמה עוצמה לא יכולה להיות דווקא בשקט, בקטן, בהתכנסות, בחוויה של הכרת תודה על מי שאתם ומה שאתם?
'העצמה' הייתה פעם מילה חדשנית, היום היא מכובסת ושגורה.
בכל פעם שאני שומעת את הביטויים האלה ועוד כדומיהם, משהו בתוכי מתכווץ...
עידן המודעות המופלא שלנו שכח לעצור בזמן!
המילים, הסיסמאות, הריצה אחרי השד יודע מה – לא רק שאינם מקרבים אותנו לעצמנו, לא רק שאינם מייצרים חברה טובה יותר, אלא באופן כמעט בלתי מובן, מרחיקים אותנו מהיכולת לחוש אושר, לחיות בהודיה ולעשות את המיטב בכל רגע נתון... בקטן!
אתם יודעים מניסיונכם שבכל תהליך שינוי המטוטלת נעה לכיוון הקצה השני רק כדי לחזור ולהתייצב בשפיות בנקודה הנכונה. אז אולי הגיע הזמן להתחיל לחזור מ"אני" - אל "אנחנו", מ"רוחני-תלוש" - אל "ארצי-עושה", מ"מגיע לי הכול" - אל "מגיע לי גם", מ"מה העולם יכול לתת לי" - אל "מה אני יכול לתת לעולם!"
התנועה הנכונה בחיים מגיעה בזהירות ובתבונה. אל תלכו רחוק מדי מעצמכם, אל תסחפו בניסיון להגשים סיסמאות של אחרים, אל תוותרו על כל היפה והטוב שיש לכם בשם מיסיונריות ניו-אייג'ית ששולחת אתכם כל יום מחדש לפקפק במה שהשגתם וממריצה אתכם להשיג עוד שלעולם אינו נגמר... זה מעייף ולא יעיל.
אז אם גם אתם התעייפתם, אם גם לכם נמאס שאומרים לכם שאתם לא מספיק, שאתם יכולים יותר, שהשמים והכוכבים מחכים לכם, שאתם לא מחוברים-מאוזנים-מודעים ואיך ייתכן שעדיין לא גיליתם את האור?... סימן שאתם בשלים לעידן החדש - הפוסט ניו אייג'.
נעים שם...
המאמר פורסם ב mako – כאן
___________________
איך מאמצים "תודעת אושר" קבועה באמצעות אימון המוח במשך 100 ימים - בהתמחות ב'אימון לתודעת אושר'
האושר שאתם רודפים אחריו הוא אחיזת עיניים. הוא קמפיין גאוני שמבוסס על תרמית.
אתם נוסעים בבוקר לעבודה והעיניים שלכם נשטפות בעל-כורחן בסיסמאות:
"טוסו לזנזיבר ותהיו מאושרים"
"צאו למסע קניות בעזריאלי תהיו מאושרים"
"רכשו דירה בפרויקט המגדלים ותהיו מאושרים"
קמפיינים גאוניים שעושים שימוש בוטה בכמיהה הבסיסית שמשותפת לכולכם -אושר! מתקיפים אתכם ישר בבטן הרכה מכל עבר, גלויים וסמויים. וככל שהם יותר 'מבטיחים' כך אתם יותר מתוסכלים.
אתם בדרך לעבודה, זוכרים? מאחור צופרים לכם בחוסר התחשבות, ומלפנים מזדחל טור מכוניות אינסופי שמבטיח לכם (ומקיים) כרגע רק דבר אחד - אתם שוב מאחרים. גם היום לא הצלחתם להקדים, לחמוק מהפקקים ומשאון הבוקר המייאש... ואני יודעת שניסיתם.
ואז, כשהגעתם לעבודה אתם מתיישבים עם כוס קפה בניסיון להחזיר לעצמכם טיפת שפיות ולגנוב מספר דקות עד שיתחיל הטירוף (או השעמום). מתפנקים בגלישה של בוקר בפייסבוק. שוטפים עיניים ומרגיעים את הראש לפני שהעומס מתקיף מחדש ו... שוב זה בא לכם לפנים.
לא לפי הזמנה ושלא בטובתכם, עשרות מודעות מרובעות קטנות כמו שמיכת טלאים שמישהו תפר בחוסר טעם, מבטיחות לכם שהאושר הוא כאן, או לפחות מעבר לפינה, וזה אתם שפשוט לא מבינים.
'אושר הוא לא לקבל מה שאתה רוצה, אלא לרצות את מה שאתה מקבל' ואני בכלל לא רוצה את מה שאני מקבל, אני רוצה את מה שמקבל החבר הכי טוב שלי, למה לי לא מגיע?
'לכו אחר אושרכם והיקום יפתח בפניכם דלתות במקום שהיו בו רק חומות' איזה דלתות, ומאיפה צצו להן חומות? ואחרי מי בדיוק אני צריך ללכת? איפה האושר התותח הזה נמצא?
'האושר לא מגיע, מגיעה היכולת לראות אותו' מי ההוגה? אופטיקאי מדופלם? ולי דווקא יש ראייה 6:6.
לפסוקי האושר הללו יש תבנית אחידה עד כדי חשד לקונספירציה. הם תמיד כתובים במילים מזוקקות - שפע ואור, אהבה ושלווה, חופש פנימי, האני הגבוה, האני האחר, האני המודע... ותמיד מעוצבים בשלל פונטים וצבעים - פרפרים בוורוד שחיים לנצח ופרחים עם עלי כותרת מושלמים.
ואם עוד לא נשברתם סופית אתם מגלים להפתעתכם ולחרדתכם שכל החברים שלכם - כולם בלי יוצא מן הכלל - מבלים כרגע בחו"ל או בחוף הים. לוגמים כוס בירה או יין. בשקיעה או בזריחה. מתפנקים במנת גורמה או קינוח מגרה. מסיימים עוד מרתון בקלילות מפתיעה. בני הזוג שלהם מדוגמים. הילדים שלהם מצטיינים... והסלפים שלהם מאושרים 'נורא'.
ואיפה אתם עכשיו? עשר הדקות שפרגנתם לעצמכם עם הקפה כבר עלו לכם ביוקר. בזמן הקצר הזה הספיקו להשתלשל לתיבה שלכם עשרים מיילים חדשים שדורשים תשומת לב, ארבע-עשרה הודעות ווטס-אפ, חמישה טלפונים שלא נענו, אחד מאימא שדואגת. ועם כל רגע נוסף ה- TO DO LIST שלכם מתרבה כמו בכלוב של שפנים שטופי זימה.
אתם נשענים לאחור בכיסא, תופסים את הראש, מחפשים משכך כאבים או זנב של ג'וינט ושואלים את עצמכם מה לכל הרוחות רוצים ממני? מה הקטע של הקמפיין המושקע הזה לאושר?
קמפיין אמרנו? בואו נבחן את הכותרות שהוא מציע:
אתם מתבקשים 'לשחרר'
אבל איך משחררים לכל הרוחות? איך נפטרים מדפוסים וממחשבות מציקות? איך משתחררים ממחויבויות עליהן אתם חתומים? איך נמנעים ממחירים כבדים? ובכלל שחרור הוא אפיזודה רגעית חולפת שאחריה תמיד מגיעה התחייבות נוספת. ואז מה?
אתם מתבקשים 'לזרום'
מזכירה לכם שמצב הצבירה שלכם הוא מוצק. עכשיו נסו לזרום. ונאמר שהצלחתם אז לאן אתם מזרימים את עצמכם? מאיפה? באיזה כיוון? מה מחכה לכם בסוף? ובכלל מי אמר שזרימה טובה מתנועה איטית מתונה? הרי הצב והנהר מגיעים בסוף לאותה התחנה.
אתם מתבקשים 'לחיות בכאן ועכשיו'
היכן נמצא ה'כאן' הזה ואיך מאתרים את ה'עכשיו'? השנייה שחלפה היא 'עבר' וזו שבפתח היא ה'עתיד'? ואיך זה מסתדר עם כל משפטי המנטורינג שדוחקים בכם לכוון אל הירח ואל הכוכבים כדי להגיע למשהו בחיים? אז מה יותר נכון להצלחה כאן, עכשיו, או שם? ובכל מקרה הזמן חמקמק כזבוב הודי עצבני אותו תנסו ללכוד בכף היד.
אתם מתבקשים 'לחיות באיזון'
איזון בין מה למה? בין טירוף לבין שלווה? בין מחשבות למציאות? בין פרשנויות לבין עובדות? בין מנוחה לעבודה? בין תלות לעצמאות? בין האחר לבין האני? בין הרוח לבין החומר? בין... אין לכם סיכוי. כדי לאזן את כל אלה דרוש לוליין מיומן. נסו לעמוד על כדור עגול ולהתאזן, כשתצליחו להתייצב ולא לזוז, תודיעו לי...
אתם מתבקשים 'להתחבר'
לאן להתחבר? אל מי? איפה השקע? בפנים? בחוץ? איך נראה ומרגיש הגנרטור שאמור להטעין אתכם? ובכלל חיבור תוקע אתכם במקום בעוד שלפני רגע קיבלתם הוראה לזרום. אפשר להשתגע.
אתם מתבקשים "לצאת מאזור הנוחות"
למה לצאת אם נוח שם? למה דוחפים אתכם כל הזמן קדימה כשלעיתים קרובות דווקא הסתכלות נינוחה על מה שיש לכם כבר, על כל מה שהשגתם בעמל רב, מביאה עימה שלמות ושמחה והודיה על כל הטוב שיש לכם.
אתם נקראים "לפרוץ גבולות/לשבור תקרות זכוכית"
גבולות ותקרות אינן דבר רע בהכרח. יש להם תפקיד חשוב בשמירה עליכם, בהתוויה של דרך, בהסתכלות רחבה של "עד לאן? ובשביל מה?". גבולות מלמדים אתכם להעשיר, להעמיק ולהגדיל את הקיים, הרבה לפני שאתם יוצאים לרעות בשדות חדשים - שאולי נראים מאוד מפתים, אבל הם לא תמיד כאלה. בכלל.
אתם נקראים ל"חפש את השיעור"
לא תמיד יש לכם שיעור, ובטח שלא בכל דבר. כשנופלים, לפעמים כדאי פשוט לעמוד לרגע ולקבל את מה שקורה, ממש כפי שהוא קרה. כן, הפתעה. לפעמים אין שיעור, לפעמים דברים קורים סתם בלי שום סיבה מיוחדת.
והכותרת החביבה עלי ברשימה, היא... 'העצמה'
כולם מנסים להעצים אתכם, כל הזמן, כאילו אתם חדלי אישים, נטולי יכולות, אנשים חלשים... אתם לא! כל אחד מכם הוא עולם ומלואו, אתם גרסה חד-פעמית על פני הכדור, לא הייתה כמוכם ולעולם לא תהייה... ומי הם אותם מעצימים? האם הם כל כך עוצמתיים בעצמם? ומהיכן הם קיבלו כוחות-על?
ולמה עוצמה לא יכולה להיות דווקא בשקט, בקטן, בהתכנסות, בחוויה של הכרת תודה על מי שאתם ומה שאתם?
'העצמה' הייתה פעם מילה חדשנית, היום היא מכובסת ושגורה.
בכל פעם שאני שומעת את הביטויים האלה ועוד כדומיהם, משהו בתוכי מתכווץ...
עידן המודעות המופלא שלנו שכח לעצור בזמן!
המילים, הסיסמאות, הריצה אחרי השד יודע מה – לא רק שאינם מקרבים אותנו לעצמנו, לא רק שאינם מייצרים חברה טובה יותר, אלא באופן כמעט בלתי מובן, מרחיקים אותנו מהיכולת לחוש אושר, לחיות בהודיה ולעשות את המיטב בכל רגע נתון... בקטן!
אתם יודעים מניסיונכם שבכל תהליך שינוי המטוטלת נעה לכיוון הקצה השני רק כדי לחזור ולהתייצב בשפיות בנקודה הנכונה. אז אולי הגיע הזמן להתחיל לחזור מ"אני" - אל "אנחנו", מ"רוחני-תלוש" - אל "ארצי-עושה", מ"מגיע לי הכול" - אל "מגיע לי גם", מ"מה העולם יכול לתת לי" - אל "מה אני יכול לתת לעולם!"
התנועה הנכונה בחיים מגיעה בזהירות ובתבונה. אל תלכו רחוק מדי מעצמכם, אל תסחפו בניסיון להגשים סיסמאות של אחרים, אל תוותרו על כל היפה והטוב שיש לכם בשם מיסיונריות ניו-אייג'ית ששולחת אתכם כל יום מחדש לפקפק במה שהשגתם וממריצה אתכם להשיג עוד שלעולם אינו נגמר... זה מעייף ולא יעיל.
אז אם גם אתם התעייפתם, אם גם לכם נמאס שאומרים לכם שאתם לא מספיק, שאתם יכולים יותר, שהשמים והכוכבים מחכים לכם, שאתם לא מחוברים-מאוזנים-מודעים ואיך ייתכן שעדיין לא גיליתם את האור?... סימן שאתם בשלים לעידן החדש - הפוסט ניו אייג'.
נעים שם...
המאמר פורסם ב mako – כאן
___________________
איך מאמצים "תודעת אושר" קבועה באמצעות אימון המוח במשך 100 ימים - בהתמחות ב'אימון לתודעת אושר'
